סיפור העלייה
מוקדש להוריי האהובים, יצחק ויקוט ויצמן, זכרונם לברכה
תיעוד ושימור לשונות היהודים ותרבויותיהם ע"ש חיים (מרני) טרבלסי ז"ל
בחסות האקדמיה ללשון העברית
מוקדש להוריי האהובים, יצחק ויקוט ויצמן, זכרונם לברכה
מוקדש להוריי האהובים, יצחק ויקוט ויצמן, זכרונם לברכה
מוקדש להוריי האהובים, יצחק ויקוט ויצמן, זכרונם לברכה
מוקדש להוריי האהובים, יצחק ויקוט ויצמן, זכרונם לברכה
מוקדש להוריי האהובים, יצחק ויקוט ויצמן, זכרונם לברכה
מוקדש להוריי האהובים, יצחק ויקוט ויצמן, זכרונם לברכה
מוקדש להוריי האהובים, יצחק ויקוט ויצמן, זכרונם לברכה
מוקדש לבריאותו של אחי, שלום בן יצחק
מוקדש לבריאותו של אחי, שלום בן יצחק
פנחס: הדיבור שלנו, הדיבור של ילדי פאס מובדלת קצת מהדיבור של היהודים שבערים אחרות. כל עיר היה אחד, הייתה לה הדיבור שלה שונה קצת. כמו שאנחנו אומרים לנו, מדבר ב-אַלַה, מה זה מדבר באַלַה? כי אין לו את ה-ק'. שאומרים בלעברית קוף, כל קוף נהיה אַ. אם אני אבוא להסביר לך כאילו עכשיו אְבְּל לפני, ילדי בדאוו'ה (מילולית הבית הלבן, כינוי לקזבלנקה) לא אומרים אְבְּל קְבְּל קְבְּל אַקְבַּלַה. אַקְבַּלַה זה תירס. אנחנו אומרים לה אַאְבַּלַה. אַאְבַּלַה. והם אומרים אַקְבַּלַה. עכשיו יהודי מקנס הם שרים את הדיבור שלהם. היהודים של מקנס הייתה להם דיבור בצורה אחרת. דיבור בשירה. (מדגים את צורת הדיבור) אבוי, מאריכים את בדיבור, מאריכים את ההגייה, בסוף המילה הם מאריכים את הסוף של המילה קצת, זה חמוד, חמוד, אבל אנחנו לא היינו מסכימים. היינו אומרים להם כבדים, כבדים, כבדים. היינו מתווכחים.
יוצאי רבאט יש להם דיבור כמונו, ובכן, כי באו ברבאט גם היהודים מהמקומות הרחוקים אז היו מעורבבים. היו מדברים גם הם ב-אַ אבל לרוב היו מדברים גם קַ. אצלנו אומרים קַ אם זה כֿף, כמו שתאמר בעברית כֿף, היא הייתה קַ. כַֿ. אבל אם היה ה-קוף, אבל היו אלה שהיו באיזה ערים מצד מרקש שהייתה להם כל קוף הייתה אַ. אז אם תבוא לבית הכנסת תשמע אדוס אדוס אדוס, (קדוש) היינו מתפלאים מה זה אדוס אדוס, אדוס, אדוס, אנחנו אצלנו אדוס זה אצלנו פתח הביוב. אדוס זה ביוב. כי אין להם קַ, אומרים אַ אדוש אדוש אדוש.
יוצאי ספרו אלה, אלה משהו אחר. יהודי ספרו יש להם את החן שלהם אבל הדיבור שלהם שונה, אתה צריך להחזיק כינור כינור. כינור כדי שתוכל, גם הם יש להם אַ, גם הם לא מדברים עם זה, אבל הם יש להם לרוב רק אַ. אם תהיה כף או תהיה קוף, אַ, אַ. (מדגים משפט:) אם תאכל מארוני (מקרוני) אתן לך ביצה ואם לא תאכל את המארוני (מקרוני) לא אתן לך ביצה. פתה = ביצה. אם אתה תאכל מקרוני, בבית הכנסת, אני אתן גם את הביצה, אם לא תאכל את המקרוני, לא תקבל ביצה.
כיסא. היו השמות של הבגדים, השם שלהם שונה משלנו. אנחנו אומרים סְלְיַה (כיסא). ויש כאלה שאומרי אְלְכְּרְסִי (כיסא) ובקזבלנקה היינו שומעים שִיְטַה (כיסא). מה לנו ולמילה 'שייטה'. אבל השייטה ידוע מאיפה באה המילה, היא באה מספרד. כי היו בקזבלנקה, היו הרבה שמדברים ספרדית, ספניולית, אז היו מערבבים את המילים ואת השמות שבאו מספרד. אז שייטה (כיסא) אנחנו אומרים שלייה (כיסא). אנחנו אומרים 'כְּרְסִי' כיסא, אנחנו אומרים 'אלמידה' (שולחן), לא 'טבלה' (שולחן) 'אלמידה'. אנחנו אומרים 'טאה' (חלון), לא אומרים 'סרז'ם' (חלון). והרבה דברים. 'ז'בנה', 'ז'בנה'. הם איך קוראים לז'בנה, ז'בנה אצלנו זה הכלי שהיינו עושים בו סלטים, כלי שעושים בו עוגה, 'ז'בנה' (קערה) מקריסטל. 'ז'בנה'. 'מְאְרֵס' קומקום 'אְלְעְ'לַאִיי' (קומקום שבו מרתיחים מים) ותוסיף עוד מילים, הרבה הרבה הרבה.