I was born in Jerusalem in 1936. In the immigrant refugee camps. I was born in the first immigrant refugee camps. I was three years old (when my family) took me to Baghdad, and I was five years old (when) the Farhud happened. My sister, (who was) younger than me…every two years my mother was giving birth. We were…I was two years old (when) my sister Margit was born…and we came to Baghdad, and the Farhud happened. After the Farhud, another younger sister was born. She wasn’t (yet born) in the Farhud. We were not rich. We were not rich. But thank G-d my father was a landlord, and was a man (an upstanding family man) all his life until his last day. My father was born in 1901, and died in 2001.

למדתי בבית הספר היסודי והייתי מאוד חרוצה. מנהל בית הספר ניגש לאמא שלי ז"ל והפציר בה לשלוח אותי להמשיך את הלימודים שלי. המנהל הוסיף ואמר: "סימה יכולה להיות מנהלת בית ספר". אמא שלי ז"ל לא רצתה, "היא צריכה להתחתן", אמרה לו, "ולא ללמוד". לכן התחתנתי בגיל 17. בעלי היה בן 22 שנים והתחתנו. בעלי היה ממושב רינתיה ואני מצפת. הייתי ילדה מגמגמת ולא דיברתי כמו כל האנשים. היה לי הדיבור קשה ואף גבר לא רצה אותי. הבבא סאלי, מהמשפחה של אבא שלי ז"ל, בא לבית שלנו לשישי-שבת. אבא שלי ז"ל ביקש ממנו שיברך אותי שאני אתחתן. הוא בירך אותי ובאותו חודש התחתנתי. דודה של בעלי הכירה אותי מהשוק של צפת, באה לבעלי ואמרה לו: "יש ילדה טובה. המשפחה שלה טובה. ואם אתה רוצה, אכיר לך אותה ותתחתן איתה". הוא הסכים. אמר: "אפילו שקשה לה לדבר אני רוצה אותה". הוא בא אליי ואמרתי לו: "קשה לי לדבר, לא רוצה אותך - תלך מפה וזהו". ענה לי: "אני רוצה אותך איך שאת". הוא נכנס אליי הביתה, ותוך חודש התחתנו. גרנו בצפת ארבע וחצי שנים. אחרי שנתיים של נישואים לא נכנסתי להריון. הבבא סאלי בא בפעם השנייה אלינו הביתה, ואבא שלי ביקש ממנו שיברך אותי.אמר: "אני רוצה שתברך את הבת שלי, שתלד בן או בת". באותו חודש נכנסתי להריון עם הבת הגדולה שלי.