תרגום כללי:

עובדיה פותח את דבריו בנושא הפרהוד ומוסיף כי הוא זוכר היטב את המאורעות. הוא היה בן חמש כשאירע הפרהוד ומסביר שאביו נהג להחביא דברי ערך בין קירות ביתם, שהיה הבית הראשון בשכונה. מיקומו זה של הבית גרם לחששות רבים לאב. הוא פחד שיגיעו הפורעים המוסלמים לשכונתם ויפגעו בילדים, ירגמו אותם באבנים, יזרקו בקבוקי תבערה ועוד.

עובדיה מתאר את הפורעים צועקים ברחובות העיר, שהם רוצים שיתנו להם את היהודים הכופרים ומספר שאביו היה איש חכם ופיקח, ולכן כאשר אביו נשאל על ידי שוטר מה שמו, הוא ענה: "סאלח", שהוא שם יהודי וגם שם ערבי.

בנוסף, מספר עובדיה שהם נאלצו ללבוש לבוש ערבי על מנת להסתוות מפני הפורעים.

עוד מוסיף עובדיה כי יהודים רבים ישבו בכלא בעירק בעוון ציונות. כך היה עם אחיו של עובדיה שנכלא בכלא העירקי בעוון פעילות ציונית.