דינה: ראש חודש השם שלו (ראס סהאר) יש שעושים סעודה טובה ומדליקים נרות ומבקשים מצדיקים, עושים אוכל טוב, אוכל חגיגי בראש חודש. עושים הרבה כבוד לראש חודש.

מראיינת: ראש השנה, כיצד נעשו ההכנות לחג ראש השנה?

דינה: שבועיים הולכים וקונים בגדים, הולכים לתופרת לתפור לנו בגדים, שמלות לכל הילדים, וקונים נעליים כדי שהשנה תתחיל נקי מחטאים וממעשים רעים, הכול צריך שככה יבריק. הכול מתנקה. הכלים, החלונות, הבית, המיטות, הכריות ושמיכות הצמר. היו עושים תבשיל בשר, היו עושים בשר עם בצל, עושים תנזיה (תבשיל מפירות יבשים). היו עושים הרבה מאכלים טובים ועושים אותם מתוקים, כדי שתהיה לנו שנה מבורכת ומתוקה. כמו שאומרים שנה טובה ומתוקה. יאחסרה (ביטוי שמביע געגועים לימים טובים של פעם) תקיעת שופר מי ששומע תקיעת שופר וואי, מזכיר לנו כמו השופר של המשיח. כולנו מרוגשים ושומעים, היינו מבשלים אוכל רק בבית, אימא זכרה לברכה מבשלת מהר את האוכל כדי שתלך לבית הכנסת לשמוע תקיעת שופר. גם ביום כיפור היינו קונים הרבה אוכל, קונים ירקות, פירות וקונים הכול כדי שתהיה סעודה גדולה וטובה. לפני הצום וגם בסיום הצום אנחנו אוכלים מאכלים טובים ובשריים. בשר היו אוכלים לא ככה, כמו שיש כאלה שעושים היום זום (מאכל חלבי תימני) או איזה מאכל חלבי. הכול בשרי כדי שתהיה סעודה כדת וכדין. ואנחנו תופרים בגדים לבנים והולכים לבית הכנסת. החזן היה לובש גלביה לבנה (בגד מסורתי דמוי חלוק) זה יום עם יראה, יום כיפור אנשים יראים ממנו מאוד. יראים מהיום הזה כי הוא יום הדין, יודעים שאלוהים רושם, צופה עלינו מלמעלה, אנחנו יראים מהיום הזה. מחג כיפור עד סוכות שלושה ימים יש. מביאים קרשים כדי לבנות סוכה מהר, והחג שמח, ברוך ה', ומכינים אתרוגים, פירות ורימונים כדי לקשט את הסוכה. סוכה הוא חג גדול ומאוד שמח. למה כתוב ושמחת בחגך והיית אך שמח פעמיים כתוב בתורה שנהיה שמחים. אז היינו שמחים ומקשטים את הסוכה עם תמרים ורימונים, ובני משפחה באים. מתארחים אחד אצל השני, שולחים אנשים ומאדירים אותם ועושים להם כבוד, החג טוב ושמח.

חג חנוכה, איך היו מכינים חנוכייה? היו חנוכיות שהיו קונים אותם, כוסיות קטנות. שמים כל יום כוסית ומדליקים את הנר. עושים ספינג' (סוג של דונטס), כל דבר שמטוגן, טוב. עושים ספינג' מטוגן, עושים פריקסה, עושים יויו (עוגיה מטוגנת טבולה בדבש) עושים הרבה דברים שמטוגנים בשמן, למה היה נס פח השמן. אוכלים דברים שמטוגנים בשמן ומשחקים כל הילדים בסביבונים. שמחים וצוחקים והחג היה שמח וטוב.

מראיינת: עשרה בטבת נהגתם לצום את צום עשרה בטבת?

דינה: צמנו. והיינו יראי שמיים. למה צמים ביום הזה? בגלל בית המקדש שאין לנו. אנחנו צמים בעשרה טבת. לא אוכלים ולא שותים והיינו בוכים כי אין לנו בית המקדש, על חורבנו. 

דינה: הלכו ללמוד בבית ספר. מי שרוצה להיות מורה הלך ללמוד בבית ספר. היו מקומות שהיו מלמדים מקצוע. כל אחד לומד את המקצוע שהוא אוהב. מי שרוצה להיות רופא הלך ללמוד. יהיה רופא בבית חולים. מי שרוצה להיות אחות גם כן למדה גם היא בבית חולים. אנשים הלכו ללמוד מקצועות והיו מלמדים אותם. הולכים לחזן בית הכנסת ומלמדים אותו תורה. היו בתי מדרש שלמדו תורה. מקצועות, יש הרבה בתי ספר, בהרבה מקומות לימדו מקצועות. הבנות למדו. הבנות למדו בבית ספר. היו הרבה מקצועות וגם אחד לימד את השני. נניח שאחת רוצה להיות תופרת, הלכה למקום שיש שם איזה תופרת והיא לימדה אותה לתפור. למדה לתפור גרביים ובגדים לילדים קטנים. הכול. הרבה למדו אצל חברים או מכרים, שכנים ובבתי ספר. כך למדו הרבה אנשים. יש מקצועות שהיו למעביד עובדים, והעובדים האלה למדו ממנו את המקצוע. הרבה מקצועות אנשים למדו מהמעבידים שאצלם עבדו.  

דינה: אירוסין קוראים לו חטבה (ביקש את ידה באופן רשמי) היה בא החתן לכלה, מביא כיבוד, עוגות, אגוזים ולוז,  הוא מביא לכלה מבקש את ידה. מכינים כיבוד והוא בא לבקש את ידה וכך נקרא היא התארסה. כמו בכל מסיבה שעושים. אנשים שמחים ומכינים אוכל חגיגי, דגים, טנזיה, קוסקוס, בשר עם בצל, כדורי בשר עם בצל ומכינים אוכל חגיגי ועושים מסיבה גדולה ושמחה ובאים אנשים, דרבוקות וריקודים ומקשטים את הכלה, רוקדים איתה. הייתה שמחה גדולה. היה החתן מביא זהב ואם החתן מביאה לה גם זהב וסבתא שלו גם היא מביאה לכלה גם זהב. כולם מביאים זהב לכלה. מביאים הרבה לכלה. בגדים, ולפיג'מה כדי שתישן בלילה. אם התארסו כמו שהתחתנו, זהו. הכלה אם היא מאורסת, אם הוא ביקש את ידה, כל האנשים שומעים, כל השכנים יודעים, זהו, היא לא יכולה ללכת עם אחד. היא מאורסת לו. היא יכולה לבוא להוריו, הוא יכול לבוא אליה. כשהחתונה קרבה ימים לא ישנים ההורים של הכלה וההורים של החתן. מכנים הרבה עוגות, ואי ואי ואי, תופרים בגדים, תופרים שמלות. הרבה עבודה יש לפני החתונה. היו שולחים לשכנים. קודם כל למשפחה שלהם. לכל המשפחה של החתן, לכל המשפחה של הכלה. כולם. הוריו, אחיותיו ואחיו וגם היא הוריה, אחיה ואחיותיה גם, וכל השכנים ולבני המשפחה שגרים במקום אחר שולחים להם הזמנה. היו באים הרבה אנשים לחתונה. 

מראיינת: כמה ימים חגגו את החתונה?

דינה: שבעה ימים. כל יום באים אנשים, אוכלים ושותים. כל יום. והכלה שמחה וכל יום באים אליהם וזורם יין ואוכל בשפע, ברוך ה' יש שפע. אגוזי מלך ושקדים הרבה הרבה. בחתונה החתן היה שובר את הכוס. אם הוא אומר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו אחר כך הוא שובר את הכוס, זה המנהג שהיו עושים, גם היום כך עושים. אותו הדבר. 

דינה: בר מצווה עושים מסיבה שמחה מאוד, הרבה אנשים באים לבר מצווה, והילד שיש לו בר מצווה שולחים אותו לרבי שמתפלל בבית כנסת שיודע לקרוא בתורה ויודע ללמד. מלמד אותו לקרוא טוב בתורה. ילד שעושה בר מצווה יודע את כל הפרשה, את כל הטעמים הוא יודע, ומלמד אותו טוב ובשמחה. עושים רק לבנים. בת מצווה אני לא זוכרת שעשו. אנחנו ארבע אחיות. במשפחה שלי אנחנו שמונה ילדים, ארבעה בנים וארבע בנות, היו עושים רק בר מצווה. לבנות לא היו עושים להן. כשנולדו, כמו שסיפרתי לך, היו מברכים את הבת ועושים כמו סעודת הודיה ומברכים אותה והרב המקומי במקום שהיו גרים מתפלל עליה ומברך אותה. לא היו בת מצווה. אני לא זוכרת שדבר כזה היה. 

דינה: יאחסרה (ביטוי שמביע געגועים לימים טובים של פעם) על האישה שילדה, אישה שילדה הייתה כמו כלה. היו מגישים לה אוכל עד למיטה ומביאים לה תה עם נענע. אתה יודע, אומרים (פתגם) "כוס תה עם הנענע, יותר טוב מהמלך וכל רכושו". אישה יולדת היו עושים לה הרבה כבוד. נותנים לא לאכול ונותנים לה [חרירה] מרק משי, נותנים לה מרק כדי שתניק את התינוק שלה. ילדה בבית. בבית יולדות. כשאישה הייתה בהריון לא הייתה מספרת לאף אחד שהיא בהריון. הייתה מפחדת מעין רעה. לא היו אומרים, היו מסתירים את התינוק בבטן, מצניעים את הבטן, היא הייתה לובשת בגדים רחבים כדי שלא יראו שהיא הרה, כדי שלא תפגע בה עין הרע, חס ושלום, של איזה מישהו, היו מסתירים אותה. לא היו מראים. עד שהבטן שלה גדלה אז היא מראה את הבטן. אבל פוחדים מעין רעה והיו עושים לה כבוד. עושים לה הרבה כבוד לאישה הרה. אם בא לה משהו, אם  מתחשק לה משהו לאכול מיד מביאים לה. חוששים חס ושלום שלא ייפול לה העובר. אם היא רוצה משהו, נוסעים למרחקים כדי להביא לה מה שהיא רוצה. 

מראיינת: כיצד קובעים שם התינוק?

דינה: אימא של האישה או אבא שלה, אם הם חיים. האישה רוצה לתת שם על הוריה, על אבא שלה אפילו אם הם עוד בחיים, כדי להאריך את ימיהם. ויש שמות שהיא אוהבת אותם בעצמה היא קוראת לתינוק שלה איזה שם שהיא רוצה. ועל צדיקים. במרוקו נותנים הרבה שמות של צדיקים, פרשת השבוע. אם יש איזה שם טוב בפרשה נותנים את השם לילוד. יום לפני ברית המילה היו עושים כמו זוהר, עושים סעודה גדולה לילד כשהוא נולד. עושים סעודה. לא אומרים את שם התינוק. היו שומרים את זה עד למוחרת בברית המילה. היו עושים זוהר, עם אוכל טוב ומזמינים אנשים ובאים ליולדת ולהוריה ולהורי בעלה. זבד הבת מעולם לא עשו. אם נולדה בת נותנים לה שם בבית הכנסת. אבא שלה עולה לתורה ונותן שם לילדה, אבל לא עושים מסיבה ונותנים שם לילדה ומברכים אותה, גבאי בית הכנסת או החזן היה מתפלל עליה ומברך אותה. ואומר להם שתסב לכם ברכה ואושר וזהו.