סימי: היה לי 18 שנים אולי 17 שנים, ובעלי היה חבר של אח שלי, חבר של אח שלי, היה חבר שלו, תמיד באים הביתה עם אחי, עולים, יורדים. אחרי כשנה שאנחנו מכירים, מכירים, טוב בתור חבר של אח שלי, אחי עלה לישראל, ואמר לו, אח שלי אמר ליחיא: "תשמור על האחיות שלי, אני עולה לישראל". הוא עלה בעליית הנוער, אחי זיכרונו לברכה עלה בעליית הנוער, וזה יחיא היה מגיע ושואל עליו, שואל אותנו: האם חנניה כתב לכם מכתב? האם אתם צריכים משהו? נשארנו אני והוא מכרים, חברים, מכירים המון, הוא בא ואומר לי: את יודעת סימי, אני אתחתן איתך, נתחתן אני ואת ונעלה גם אנחנו לישראל. 

מראיין: בן כמה הוא היה?

סימי: אני בזמן ההוא היה לי 18 שנה, הוא הוא היה לו כ-20 אולי 22 שנה היה לו, אמרתי לו בסדר, אכתוב גלויה לאח שלי ונשאל אותו, כתבתי גלויה לאחי, אמרתי לו: "חנניה אחי, יחיא רוצה שנתחתן ונעלה לישראל, ביקש ממני שאתחתן איתו", ועכשיו אמר לי: "אתם לא צריכים להתחתן, תעלו לישראל וכאן תתחתנו". לא עבר הרבה זמן, אחי מת בירי, הוא היה מפקד והייתה לו פלוגה שלו, הם עלו לאיזה גבול, ירו עליהם ואחי היה הראשון שקיבל כדור כאן ( מסמנת על המצח) מת, מהרגע שמת לא היה לי לעשות שום דבר.

עברה השנה של אחי (שנת האבל), קמנו (מהאבל) אנחנו, ועשינו את החתונה. הוא נשאר החבר שלי, היינו חברים, יוצאים ביחד מבלים, לקח אותי לאימא שלו, ראיתי את אימא שלו, הכרנו עם אימא שלו, קנתה לי אימא שלו טבעת גדולה מזהב, והלכתי אכלתי אצלם ביום שבת, אכלתי אצל חמותי וענדה לי את הטבעת, ואמרה לי: "את עכשיו עם יחיא הבן שלי, אתם יוצאים, זו הכתובה (מסמנת על הטבעת) בינינו, ונכין את החתונה ותתחתנו" 

מראיין: וההורים שלך?

סימי: ההורים שלי הכירו אותו, כי הוא היה חבר של אח שלי, והוא תמיד היה עולה אלינו הביתה, אז ההורים שלי ואחיות שלי כולם הכירו את יחיא, ואני, הוא לקח אותי לאימא שלו כדי שתראה אותי, 

מראיין: כאשר יחיא ביקש להתחתן איתך, ההורים שלך הלכו אליהם?

סימי: לא, לא הלכו, ההורים שלי לא הלכו.

מראיין: למה?

סימי: לא הלכנו, אבל כאשר אח שלי מת, אימא שלו באה אלינו הביתה, אימא שלו, האחיות שלו, אבא שלו, כולם באו כדי לנחם אותנו, באו לנחם את אימא כי אח שלי מת. אנחנו הכרנו, אני הייתי הולכת אליהם, הם היו באים אלינו, הם באים אליי ואני הולכת אליהם, שם היינו מכירים עד שקמתי, הסתדרנו, הכנו את החתונה, עשינו חתונה גדולה, שמלה של הראחה (מנוחה שלאחר החתונה) ו-"טלמון" [מילה לא ברורה], שבוע כולו אני בבית, לא יצאתי שמונה ימים אחרי החתונה, לא, לא יצאנו, בבית, וכל יום באים מהמשפחה לראות אותנו, ויום שישי עשינו ארוחה של דגים, אני והוא לשוק, קנינו שני דגים גדולים, והבאנו אותם הביתה, ניקינו אותם, אימא בישלה, ואכלנו, זה נקרא "הארוחה של הדגים", אחרי שבעה ימים. משם כל אחד לבדו, הם בבתים שלהם אנחנו בבית שלנו, הולכים לחמים שלנו, הם באים אלינו, נכנסנו להריון התחתנו וגדלה המשפחה. 

[דיאלוג עם החברה לא ברור]

סימי: לא, אנחנו הייתה לנו חתונה גדולה והמשפחה, לא בטח, למה לא היו ילדים?

אישה ליד סימי: לא, לא היו, אמרה לי: לא, לא תלכי, אחותי הגדולה, אימא שלה לא רצתה לקחת אותי

סימי: אני אכניס אותך לחדר, אראה לך את התמונה של החתונה.

סימי: יש לי סוזן חמותי שם של חמותי, סוזי על שם חמותי, זהרי על שם אימא, זוהרה, ושרלי, הבחור שהיה כאן, שרלי, על שם חמי, חמי, ואני, אחי מת כאן, אני במרוקו, ואחי השם שלו היה חנניה מת בצבא כאן, בצבא מת, מת כאן, ואני כשנולד לי חנניה קראתי בשם חנניה, אחי, אחרי חנניה באתי לכאן, לישראל, באתי, הילד הראשון שנולד לי בישראל, הלכנו לבקר (עלייה לקבר) רבי שמעון בר יוחאי, הלכנו לבקר, ובעלי שם את היד שלו על הקבורה (הקבר), אמר לרבי שמעון בר יוחאי: אם יוולד לאישתי ילד, אקרא לו בשמך,

דובר: שמעון

סימי: נולד לי בן, קראנו לו שמעון, אחרי שמעון רציתי לקרוא בשמו של אבא, אבא עדיין היה בחיים, כאן, רציתי לקרוא בשם אבא, שלמה. כשנולד לי הילד, שמונה ימים לפני שנולד לי הילד, אני ישנה ואני חולמת, חולמת שבא לי אחד בלילה, דופק על הדלת, הייתי עדיין גרה במעברה, אני עושה (אומרת) לבעלי: יחיא, מישהו דופק, תא ידפוק (דופק) על הדלת, אמר לי: "קומי את, לכי את לפתוח", בחלום, קמתי לפתוח את הדלת אני רואה בחור ממשפחה, אחד מהמשפחה, גבוה, לובש מעיל וכובע, אומר לי: "סימי, אפילו שעבר הזמן, אני באתי לראות אותך", זה היה שמו דוד, אני בראש שלי אם נולד לי ילד אני אקרא לו על שם אבא, זה מה שהיה לי בראש, כשנולד, כשילדתי, ילדתי, חלמתי את החלום ההוא, ואני קמה בבוקר, אמרתי לו: "אבא, אתה יודע מה חלמתי אתמול?" עוד לא ילדתי, עוד לא ילדתי, אמרתי לו: "אבא, אתמול חלמתי שהגיע דוד בכובע, ואני קמתי לפתוח לו את הדלת", אמר לי: "אפילו שעבר הזמן, באתי לראות אותך", אמר לי: "בתי, זה רבי דוד המלך בא לך בחלום, אם יוולד לך ילד תקראי בשמו", אמרתי לו: "אבא, אני רוצה לקרוא אותו בשמך אתה", אמר לי: "בתי, השם שלי שלמה דוד". אני לא אוהבת לתת שני שמות, רק שם אחד, כדי שאני אקרא לו בשם אחד, אמר לי: "תקראי לו דוד", קראתי לו דוד.  דוד הלך, דוד גדל, נכנסתי להיריון בעוד בת, בת, אמר לי בעלי: "אם תלדי בת, תקראי לה ממה סוליקה, על שם סבתא שלי", אמרתי לו: "קודם כול אלד ויעזור האל". ילדתי בת, קראתי לה שולה, סוליקה, שולה, קראתי לילדה, אמרתי זהו. שולה גדלה, נכנסתי להיריון, נכנסתי להיריון עוד פעם, אמרתי לו: "הפעם הזאת, אבא, אם יש לי בן לא יעזור כלום, שום דבר, אני אקרא אותו בשמך, אם יהיה בן אתה תשב בברית (תהיה הסנדק)", עדיין במעברה, אני עדיין גרה במעברה. נולד לי בן, אמרתי לו: "אבא, אתה תשב בברית, שמעון יאריך חיים, שמעון". נולד לי ילד, אבא ישב במילה (בברית), ישב אבא במילה, וקראתי לו שלמה, הנה שלמה גם הוא עבר, שלמה גדל, שלמה, באתי לכאן, עברתי מהמעברה, באתי לגור כאן. נכנסתי להיריון בקטן, האחרון, נכנסתי להיריון, הדוד של בעלי נפטר בקנדה, היה השם שלו בראהם (אברהם) יצחק, נפטר, אמר לי בעלי: "אם תלדי ילד נקרא לו אברהם יצחק", אמרתי לו: "אין לי מה לעשות רק להיכנס להיריון, ללדת, ולקרוא בשמות של בני משפחה", אמר לי: "סימי, אם תהיה בת תעשי מה שאת רוצה, אבל אם זה אם תלדי בן נקרא לו בראהם יצחק".  נולד ילד, נולד הילד, מגיעה המילה, אמרתי לו: "טוב, אני לא אקרא לו בשני שמות, אני אקרא לו רק בשם אחד", אמר לי: "בסדר, נקרא לו אברהם יצחק, אברהם יצחק", עכשיו הוא אבי, בתעודה שלו אברהם יצחק אבל אבי, אמרתי לו: "חסר לנו עכשיו רק יעקב, יש לנו אברהם יצחק חסר יעקב", אמרתי לו: "עכשיו זהו סוף, נסגור את הבית חרושת, גמרנו אין, זהו".

דובר: יש לך בן שמת בצבא?

סימי: אחי, אני הייתי עדיין במרוקו, אנחנו עדיין היינו במרוקו היה 23 שנה (הגיל שלו במותו). 

דוברת: מתי מת? באיזו שנה?

סימי: בשנת 51, יש לי את הספר שלו, שלחו לנו ספרים.

דובר: איך מת?

סימי: בצבא.