עברית

עלייה והתיישבות

מוקדש לזכר רעייתי, זהרי נחמני

שם הדובר/ת: 
משה נחמני
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
סנדלר
גיל בעת התיעוד: 
81
שנת עלייה לארץ: 
1961
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
תיעוד: 
גילה זמיר ואלישבע ברק
מועד התיעוד: 
2020

החיים במרוקו

מוקדש לזכר רעייתי זהרי נחמני

שם הדובר/ת: 
משה נחמני
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
סנדלר
גיל בעת התיעוד: 
81
שנת עלייה לארץ: 
1961
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
תיעוד: 
גילה זמיר ואלישבע ברק
מועד התיעוד: 
2020

בר המצווה בבית ספר ׳אורט׳

מוקדש לזכר רעייתי, זהרי נחמני

שם הדובר/ת: 
משה נחמני
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
סנדלר
גיל בעת התיעוד: 
81
שנת עלייה לארץ: 
1963
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
גילה זמיר ואלישבע ברק
מועד התיעוד: 
2020

סיפורו של משה נחמני ומשפחתו

מוקדש לזכר רעייתי, זהרי נחמני

שם הדובר/ת: 
משה נחמני
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
סנדלר
גיל בעת התיעוד: 
81
שנת עלייה לארץ: 
1963
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
גילה זמיר ואלישבע ברק
מועד התיעוד: 
2020

שמחות: ברית מילה וחתונה

שם הדובר/ת: 
רחל גוזלן
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
תופרת
גיל בעת התיעוד: 
85
שנת עלייה לארץ: 
1964
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
אילנה שמול, אלישבע ברק
מועד התיעוד: 
2018

נערותה של רחל

שם הדובר/ת: 
רחל גוזלן
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
תופרת
גיל בעת התיעוד: 
85
שנת עלייה לארץ: 
1964
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
אילנה שמול, אלישבע ברק
מועד התיעוד: 
2018

עלייה והתיישבות

שם הדובר/ת: 
רחל גוזלן
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
תופרת
גיל בעת התיעוד: 
85
שנת עלייה לארץ: 
1964
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
תיעוד: 
אילנה שמול, אלישבע ברק
מועד התיעוד: 
2018

החיים בקזבלנקה

שם הדובר/ת: 
רחל גוזלן
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
תופרת
גיל בעת התיעוד: 
85
שנת עלייה לארץ: 
1964
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
תיעוד: 
אילנה שמול, אלישבע ברק
מועד התיעוד: 
2018

חיינו המשותפים

שם הדובר/ת: 
יוסף בוחבוט
משתתפים בשיחה: 
סימה בוחבוט
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
חקלאי ועובד עיריית פתח תקווה
גיל בעת התיעוד: 
76
שנת עלייה לארץ: 
1951
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
יעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2019
תִרגום: 
סימה בוחבוט

תרגום: 

עבדתי במושב וגרתי במושב. חלבתי פרות, נתתי אוכל לעופות משום שאבא היה עובד. אני טיפלתי בעבודות בבית ובמשק במושב. אני הייתי מכבשן. הייתי עובד בכבש שמהדק את הזפת על הכביש. שאר העובדים בעירייה היו מבוגרים וזקנים. אני הייתי הכי צעיר. קניתי (דירה) פה במושב נופך, כי הייתי גר עם אבא שלי במושב רינתיה. קניתי חדר אחד, ואני ואשתי בנינו את כל הבית. גם אשתי עזרה לי. נודה לאלוהים.

סימה: כשאמא שלך הייתה בחיים, מתי היא חלתה? בן כמה היית?

יוסף: הייתי בגיל 12 או 13 שנים, נכון?

סימה: היא עשתה לך בר מצווה. רפאל אח שלך היה יותר צעיר ממך.

יוסף: אני הייתי הבכור.

סימה: מה היה לה?

יוסף: הייתה חולה בסרטן.

סימה: כמה זמן היא חלתה?

סימה: בערך שנה.

סימה: מה עשית? כשאמך נפטרה נסעת באופניים ללוד למשפחה! ומה קרה לך בדרך?

יוסף: תאונה

סימה: איזו תאונה? נפגעת ממשאית?

יוסף: בכביש של שדה התעופה פגעה בי משאית.

סימה: נפגעת קשה? באיזה בית חולים היית?

יוסף: בתל השומר.

סימה: כמה זמן היית בבית חולים?

יוסף: חודשיים. הייתי כמו שיכור. 

סימה: קיבלת מכה בראשך שלך? כשהתעוררת מה הרגשת?

יוסף: לא זכרתי כלום. אני רואה את עצמי בבית חולים, "מה קרה?"

סימה: באו חברים שלך לראות אותך כשחזרת מבית החולים? כמה לקח לך לחזור לעצמך? מה עשית?

יוסף: עזרתי לאבא שלי לתת אוכל לפרות לעופות. הייתה לנו סוסה נאמנה ומצוינת. אחרי התאונה קיבלתי פיצויים וקניתי בכסף חדר במושב.

סימה: מי הכיר והראה לך אותי?

יוסף: דודה שלי שידכה בינינו.

סימה: מה אמרה לך?

יוסף: משפחה טובה וילדה טובה, רק קצת מגמגמת.

סימה: הוא בא לבקש אותי ואני אמרתי לו : "אני מגמגמת, אתה מוכן לקבל אותי עם הגמגום? תיכנס. אם לא - תלך מפה ואני לא רוצה לדעת עליך כלום. לך וזהו." ענה לי: "אני לא צריך שתנאמי לי בכנסת". תוך שבועיים התחתנו וגרנו בצפת.

החיים בצפת וראשית ההתיישבות במושב נופך

שם הדובר/ת: 
יוסף בוחבוט
משתתפים בשיחה: 
סימה בוחבוט
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
חקלאי ועובד עיריית פתח תקווה
גיל בעת התיעוד: 
76
שנת עלייה לארץ: 
1951
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
תיעוד: 
יעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2019
תִרגום: 
סימה בוחבוט

תרגום: 

תרגום חלקי:

גרנו בצפת ארבע וחצי שנים. יום אחד אמר לי בעלי: "קומי, אני הולך לכפר נופך". אמא שלי ז"ל אמרה: "אם אתה אוהב את הבת שלי, אתה חייב לגור לידי פה בצפת. אני זקוקה לעזרה של סימה". בלית ברירה בעלי הסכים. אבל בצפת היה קר מאוד והוא רגיל לחום של אזור המרכז (מושב רינתיה ונופך קרובים לפתח-תקווה). כל החורף ישב בעלי בבית. רוב הזמן היה במיטה, לא עבד ולא עשה כלום בגלל הקור.

צפת לא הייתה משהו גדול. עיר מאוד קטנה, אבל בסך הכל היה בסדר. חיינו שם כמה שנים וחזרנו למושב. הבאנו לעולם שתי בנות ושני בנים.

דודה שלי, אחות של אמא שלי ז"ל, הכירה לי את אשתי והבאתי אותה למושב נופך. היה לנו רק חדר אחד, בלי מטבח ושירותים, בלי כלום. רק אבנים, סלעים ואדמה. מסביב גדלו הרבה קני סוף, סברס קוצני ועצי תאנים וביניהם נחשים, עקרבים וחולדות. זה היה בשנת 1972. היינו אני, בעלי והבת הבכורה שהיתה בגיל שנתיים וחצי. כל יום היינו עובדים על הבית לפחות ארבע או חמש שעות. כולם היו הולכים לישון, ואני הייתי ממשיכה את העבודה שלי, לבשל, לכבס, לנקות ועוד.