סימי: היה לי 18 שנים אולי 17 שנים, ובעלי היה חבר של אח שלי, חבר של אח שלי, היה חבר שלו, תמיד באים הביתה עם אחי, עולים, יורדים. אחרי כשנה שאנחנו מכירים, מכירים, טוב בתור חבר של אח שלי, אחי עלה לישראל, ואמר לו, אח שלי אמר ליחיא: "תשמור על האחיות שלי, אני עולה לישראל". הוא עלה בעליית הנוער, אחי זיכרונו לברכה עלה בעליית הנוער, וזה יחיא היה מגיע ושואל עליו, שואל אותנו: האם חנניה כתב לכם מכתב? האם אתם צריכים משהו? נשארנו אני והוא מכרים, חברים, מכירים המון, הוא בא ואומר לי: את יודעת סימי, אני אתחתן איתך, נתחתן אני ואת ונעלה גם אנחנו לישראל. 

מראיין: בן כמה הוא היה?

סימי: אני בזמן ההוא היה לי 18 שנה, הוא הוא היה לו כ-20 אולי 22 שנה היה לו, אמרתי לו בסדר, אכתוב גלויה לאח שלי ונשאל אותו, כתבתי גלויה לאחי, אמרתי לו: "חנניה אחי, יחיא רוצה שנתחתן ונעלה לישראל, ביקש ממני שאתחתן איתו", ועכשיו אמר לי: "אתם לא צריכים להתחתן, תעלו לישראל וכאן תתחתנו". לא עבר הרבה זמן, אחי מת בירי, הוא היה מפקד והייתה לו פלוגה שלו, הם עלו לאיזה גבול, ירו עליהם ואחי היה הראשון שקיבל כדור כאן ( מסמנת על המצח) מת, מהרגע שמת לא היה לי לעשות שום דבר.

עברה השנה של אחי (שנת האבל), קמנו (מהאבל) אנחנו, ועשינו את החתונה. הוא נשאר החבר שלי, היינו חברים, יוצאים ביחד מבלים, לקח אותי לאימא שלו, ראיתי את אימא שלו, הכרנו עם אימא שלו, קנתה לי אימא שלו טבעת גדולה מזהב, והלכתי אכלתי אצלם ביום שבת, אכלתי אצל חמותי וענדה לי את הטבעת, ואמרה לי: "את עכשיו עם יחיא הבן שלי, אתם יוצאים, זו הכתובה (מסמנת על הטבעת) בינינו, ונכין את החתונה ותתחתנו" 

מראיין: וההורים שלך?

סימי: ההורים שלי הכירו אותו, כי הוא היה חבר של אח שלי, והוא תמיד היה עולה אלינו הביתה, אז ההורים שלי ואחיות שלי כולם הכירו את יחיא, ואני, הוא לקח אותי לאימא שלו כדי שתראה אותי, 

מראיין: כאשר יחיא ביקש להתחתן איתך, ההורים שלך הלכו אליהם?

סימי: לא, לא הלכו, ההורים שלי לא הלכו.

מראיין: למה?

סימי: לא הלכנו, אבל כאשר אח שלי מת, אימא שלו באה אלינו הביתה, אימא שלו, האחיות שלו, אבא שלו, כולם באו כדי לנחם אותנו, באו לנחם את אימא כי אח שלי מת. אנחנו הכרנו, אני הייתי הולכת אליהם, הם היו באים אלינו, הם באים אליי ואני הולכת אליהם, שם היינו מכירים עד שקמתי, הסתדרנו, הכנו את החתונה, עשינו חתונה גדולה, שמלה של הראחה (מנוחה שלאחר החתונה) ו-"טלמון" [מילה לא ברורה], שבוע כולו אני בבית, לא יצאתי שמונה ימים אחרי החתונה, לא, לא יצאנו, בבית, וכל יום באים מהמשפחה לראות אותנו, ויום שישי עשינו ארוחה של דגים, אני והוא לשוק, קנינו שני דגים גדולים, והבאנו אותם הביתה, ניקינו אותם, אימא בישלה, ואכלנו, זה נקרא "הארוחה של הדגים", אחרי שבעה ימים. משם כל אחד לבדו, הם בבתים שלהם אנחנו בבית שלנו, הולכים לחמים שלנו, הם באים אלינו, נכנסנו להריון התחתנו וגדלה המשפחה. 

[דיאלוג עם החברה לא ברור]

סימי: לא, אנחנו הייתה לנו חתונה גדולה והמשפחה, לא בטח, למה לא היו ילדים?

אישה ליד סימי: לא, לא היו, אמרה לי: לא, לא תלכי, אחותי הגדולה, אימא שלה לא רצתה לקחת אותי

סימי: אני אכניס אותך לחדר, אראה לך את התמונה של החתונה.