ירח יקר מאת ר' פרג'י שוואט
תיעוד ושימור לשונות היהודים ותרבויותיהם ע"ש חיים (מרני) טרבלסי ז"ל
לזכר בעלי רחמים כהן יהונתן ובני בנימין כהן יהונתן
מראיינת: אז דודה תספרי לי איך למדת עברית בג׳רבה?
חנה: זה מה שאני רואה להגיד לך מהתחלה. אמרה לה: למה את צוחקת? אמרה לה״ אני צוחקת...
מראיינת: למי אמרה?
חנה: דודה. קרובה משפחה. אני קוראת בסידור (ספר), מצחיק. אמרה לה תקראי. אני רוצה לצחוק. אמרה לה: אה. שטויות זה כלום. אז אמי אמרה למה?
מראיינת: היא אמרה שטויות בעברית או בערבית?
חנה: מי יודע עליה? לא. אמרה לה: שום דבר. שום דבר. אני צוחקת. אין לו כלום. אמרה לה. כלומר () שרותי בת שלושה שבועות. אז אמי אמרה: אם יהיה מישהו, יהיה מישהו ילמד את הבנות, אמי, אפילו לא יהיה לי מה לאכול אלמד את חנה לקרוא.
טוב עברו את הזמנים, עברו הזמנים ההם, אחר כך הגיעה זוהי מזלה. שיהיו בריאים יש לה ילדים והמצב היה שלה לא טוב, אז באמת פתחה חדר בביתם, 20 פרנק לחודש. אז אמי באמת הלכה אליה. כל חודש נתתי לה 20. צוחקים עליה, מלגלגים. אנשים ככה, שכנים. אומרים אתם עושים את עצמכם (חשובים), לא יעזור לכם. והיא, זכרונה לברכה, אומרת היום צוחקים עליכם, מחר תצחקו עליהם. וככה למדנו. למדתי והיו עוד כמה חברות שלי שלמדו.
מראיינת: למדתם ביחד?
חנה: ביחד
מראיינת: ואיך היא לימדה אתכם?
חנה: מותק?
מראיינת: איך היא לימדה אתכם? דרך הסידור?
חנה: דרך אלף בית אח"כ קמץ וכל מיני אחר כך פרשה, אחר כך תפילה, תפילה.
מראיינת: היא לימדה אתכם ממש להתפלל, כאילו?
חנה: להתפלל. כן.
מראיינת: בעברית?
חנה: בעברית. כן. כן. מי הוא? ראית אותו. מעתוק אנחנו קוראים לו, פעיל של הציונים. אז שמה מתאספים גברים. יום אחד אנחנו יושבים-קוראים ומצאנו גבר מסתכל עלינו מהחלון. אוי! מי הגבר הזה? היא אמרה לה: לא. לא. לא. זה יעקב בן אחי. אה. אין לכם מה לפחד. אין לכם מה לפחד. זכרונה לברכה. כן. גיסי () יעקב בן אחי, אין לכם מה לפחד.
זכרונם לברכה. הגיעו שהיו לובשים. איך קוראים לה ׳אלכ׳ישה׳(שק) יפה?
אלכ׳ישה?
מוקדש לזכרו המבורך של סעדה טרבלסי, שהתגורר בג'רבה ברוב ימיו.
יהי רצון שתהיינה שיחות אלה זיכרון לאיש יקר, שמסורת אבותיו היתה נר לרגליו.
א. אחר כך מתפללים. מתחילה התפילה. היום כולו הולך בתפילה.
ב. למה מתפללים? בשביל מה מתפללים?
א. אנחנו לא יוצאים. מתפללים שחרית
ב. בשביל מה מתפללים? למה מתפללים?
א. למה מתפללים?! יום כיפור!
ב. מה רוצים? בשביל מה?
ב. למה מתפללים יום כיפור?
א. למה כיפור?
ב. כן. למה עושים את החג הזה?
א. למה עושים אותו? זה כיפור. זה כיפור..לא מהתורה. נקרא כנראה בודאי ממנו, כיפור.
ב. כדי שה' ינקה לנו את העוונות.
ג. יכפר עלינו. יכפר עלינו.
א. זה כיפור, כיפור, נאמר מן הר סיני ייראה לי. כך לא? אולי טעות? [...] משהו אחר?
ב. כן. כתוב בתורה.
א. כן. זה מהתורה. מהר סיני. כיפור מקובל מהר סיני. לא כמו דברים אחרים תיקנו אותם החכמים. זה כיפור מהר סיני.
ב. אבל למה? למה? א. זה ממנו בו.
ב. כדי שיתנקו לנו העוונות.
א. כן. כן. זה לא עניינו דבר זה. זה ברור. התקבל עם התורה. ירד עם התורה, כיפור. אה.
ב. מתפללים יום...
א. אחרי שחרית, נעילה... לא מוסף. אחרי מוסף. נחים שעה. ירדו שעה. יש שיושבים חברה קוראת תהלים.
ב. מה זה חברה?
א. הכוונה חבורה מתאספים קוראים תהילים. חברה. חבורה, מתאספים. מתאספים, מתאספים קוראים תהילים. אחרי התפילה, אחרי התפילה נפרדים, הולכים לנוח שעה. ויש שמתאספים ויושבים קוראים תהילים.
ב. אהא. א. אחר כך מכריזים מנחה. תזכירי.
ב. כן. כן.
א. כי האנשים כולם מפורדים ואסופים. מכריזים לומר לך זמן מנחה.
ב. מנחה, מנחה.
א. כדי שיחזרו, יהיו נוכחים.
ב. יתאספו.
א. אחרי מנחה. נעילה. אחרי הנעילה על פי היום, מוסיפים לקרוא מעט סליחות.
ב. מוסיפים אחרי נעילה?!
א. מה?
ב. אחרי נעילה מוסיפים לקרוא?
א. מה?
ב. אחרי נעילה מוסיפים לקרוא?
א. אחרי נעילה, הרי את רוצה את המנהג של ג'רבה, מוסיפים לקרוא הסליחות. כדי לא יוציאו, כדי שיוסיפו את החול על הקודש. מוסיפים לקרוא סליחות כדי להוסיף החול על הקודש. אחרי זה ערבית. אחרי ערבית מכינים את הנרות שלהם וחוזרים בהם.
ב. כן.
א. דלוקים מהיום. רוצים לחזור בהם דלוקים. יכנסו בהם לבית, דלוקים. קילומטר חוזרים בהם.
ב. דלוקים?
א. דלוקים! ומי שנכבה. לא נכנס הביתה עד שחוזר ומדליק אותו. תזכירי אותה. תזכירי אותה! חחח ויש, יש שמגיע לו דלוק.
ב. כן?!
א. אנחנו נכנסים לאכול ארוחת ערב. אחרי כן אנחנו יוצאים לברך את הלבנה. ידוע. מנהג. אחרי הלבנה אנחנו מזיזים את הסוכה.
ב. מתחילים קצת לבנות.
א. אנחנו מתחילים קצת בסוכה.
ב. למה?
א. זה משהו. למה?! מחיל אל חיל. תמיד אומרים אותה.
ב. מה זה?
א. הכוונה. ממצווה למצווה. לא מפסיקים. ממצווה ממצווה. לא אכלנו תרנגול ו...
ב. והפסקנו (צוחק)