תרגום כללי:

הם כינו את ראש השנה "מועד". בישלו לכבוד ראש השנה ברקוקש. 

היא מציינת את הברכות על הסימנים. בנוסף אכלו דגים אותם כינו "חוּת", זאת בניגוד לעדות אחרות שמחשש לעין הרע, נמנעו מלהשתמש בשם 'דגים' וקראו לה "פי אוּג' לַעדּוּ" (בפני האוייב).

תרגום כללי:

לכבוד שבת נהגו להכין לחם בטבון. הכינו גם פלפל מטוגן. את החמין (תפינה) הכינו על גחלים.

לקידוש הם השתמשו בצימוקים שמעכו וטחנו במים.

הם גם עשו "המוציא" (בירכו על חלות השבת).

תרגום כללי:

בראש חודש ניסן היו מכינים 'בסיסה', קולים חיטה וטוחנים לקמח. לפי דבריה לא היה להם טקס 'בסיסה' כמו שנהג בתוניסיה.

בפסח היו מנקים ומכשירים מקום מיוחד לאפיית מצות. היו מגיעים אנשים לאפיית המצות. אופים את המצות בטבון, למצות היו חורים. הנשים היו לשות ומרדדות והגברים שמים בטבון.

בשביעי של פסח היה איש עיוור מסתובב בין הבתים. נהגו להלבישו בלבוש מיוחד, היו שרים לו והוא היה רוקד ולבסוף נתנו לו מצות. 

תרגום כללי:

בילדותה היא נהגה לשחק עם הילדים בקלפים ובמשחקים נוספים.

היא הילדה היחידה ששרדה לאמה מתוך 11 לידות.

תרגום כללי:

בשבועות נוהגים לשפוך מים על מי שמגיע לבית. מרטיבים עץ דקל בחלב. בליל שבועות ישנים כל הלילה בבית הכנסת.

תרגום כללי:

לכבוד חג הסוכות היום בונים סוכה מדקלים, מקשטים את הסוכה בתמרים בארבע הפינות. תולים חמנייה ויוצרים שרשרת מפלפלים.

כיסא מיוחד היו מכינים לכבוד אליהו הנביא, תולים אותו בסוכה ומניחים עליו סידור וטלית.

תרגום כללי:

באל וואד (סוף) אמה נהגה להתפרנס מטחינת חיטה. כאשר עלו לארץ, אמה המשיכה לעסוק בטחינת חיטה ושעורה במטחנה מאבן וזו הייתה עבודה קשה מאוד.

אביה עיבד בנחושת. הוא נהג להכין מטבעות נחושת לקישוט. הם היו עניים.

דליה מספרת שאמה לא דיברה אתה בזמן שטחנה את החיטה. אביה לא אפשר לה, כי חשש שיתעופף חול לתוך החיטה.

תרגום כללי:

בקהילת אל וואד הערבים והיהודים נהגו ללמוד בבית ספר ציבורי יחדיו, לכן הוריה לא שלחו אותה לבית הספר. היו ילדים יהודים שלמדו בבית ספר ציבורי ולמדו צרפתית.

ג'ולי-דליה, למדה קצת צרפתית מהסובבים אותה, במיוחד בתקופה שקדמה לעלייה לארץ ישראל. באותה תקופה הם התגוררו באזור בשם "מסקרה".

לימודי קודש ועברית היו נחלת הבנים בלבד.