אחותי היתה גדולה ממני, ואני עדיין קטנה. דודה שלי, אחות של אימי, נפטרה צעירה היו לה 8 ילדים. אמא שלי לא רצתה להתחתן עם אף אחד אחרי מותו של אבי. ביקשו את ידה אנשים רבים. כשאבי היה בן שבעים, הוא חלה ונפטר. בעלה של אחותי רצה להתחתן עם אמא שלי. אמא שלי לא רצתה להינשא לאף אחד, הרגישה שתיאלץ לעזוב אותנו, את בנותיה. אחותי היתה בת 15 כשאמא התאלמנה. כולנו היינו קטנות. אחותי הגדולה התחתנה לפננו. החתן היה בן 15.

חיפשו משהו מכובד, שייח' חשוב מהערבים, על מנת שישכנע כלה להינשא. שכנעו את אימי והיא נישאה. בעלה של אחות אימי שנפטרה הביא ערבים שישכנעו אותה והיא נישאה לו בסופו של דבר. שלוש הבנות, אחיותי, התחתנו עם ילדי האחות שנפטרה.

נעמי: כשמישהו מת הנשים היו מקוננות. היו נשים מיוחדות שידעו את כל המילים על מי שמת. הכירו אותו. הן העלו דברים עליו.

נעמה: מה אמרה המקוננת?

נעמי: היא היתה בוכה, ומתארת את הנפטר מרגליו עד למעלה. נוגעת באמצעות מילים יפות שגורמות לבכי. 'נפטרת ולא נהנת משום דבר'. חושפות את כל מעלות הנפטר. השומעים היו בוכים, המקוננת מגרה את השומעים לבכי על המת. המקוננת היתה מומחית לשירי האבל.

אישה שרה לבעלה: "יה חביבי התרחקת ממני", היא משבחת אותו למרות שהוא לא קרוב אליה.

הייתי ילדה שובבה. פעם עליתי לגג, שמעתי צעקות קרוב לבית שלנו. ירדתי מהגג וסיפרתי לאימי שמשהו מרביץ לאישה. הסבתא שגרה מול, קראה לערבי לעזרה, להתערבותו. הערבי הגיע וניסה לפשר בין בני הזוג. אך הבעל היהודי לא הסכים לפתוח את הדלת, הערבי נתן בעיטה בדלת. עד שהדלת הגיעה לסוף החדר. בת הזוג לא רצתה לצאת מהבית, לכן נשלחו לשם שני חיילים שיהיו נטל על הבעל. שני חיילים מאסכר שיש חובה להאכילם במשך 3-4 ימים. כמו כן חייבם לתת להם כסף, ואם לא עשה כן נשארו אצלו.