עברית

חינוך

שם הדובר/ת: 
רבקה בן דוד (סבג)
משתתפים בשיחה: 
אסתר שלם, ידידיה סבג ולורט אולנסקי (סבג)
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
מורה
גיל בעת התיעוד: 
78
שנת עלייה לארץ: 
1951
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
יעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2020
תִרגום: 
אודט סופרי

תרגום: 

הסבא שלנו, בבא אליהו (רבי אליהו נחמני) היה רב, והיה בוועד הקהילה של מכנס. תפקידו היה מפקח על החינוך בתלמוד תורה. הוא היה מגיע כל חודשיים-שלושה לתלמוד תורה לעקוב אחרי הנעשה בבית הספר. אני הייתי קטנה, בת ארבע-חמש שנים ושלחו אותי לתלמוד תורה. אסתר ואני היינו מאוד קרובות בגיל, יש ביננו שנה הפרש. היינו משחקות בבית, רצות ובעיקר מאוד מרעישות. אז סבתא ביקשה מאבא שלה, בבא אליהו, לקחת אחת מאיתנו לבי"ס. הכניסו אותי לתלמוד תורה. בכל שולחן בכיתה היה חור בשביל לשים את קסת הדיו. אני הייתי מגיעה כל בוקר עם שמלה נקיה, וחוזרת הביתה עם שמלה מוכתמת מדיו. אחרי כמה שנים עברתי לבי"ס 'אליאנס', שם למדנו עברית. המורה בבית הספר היה חבר של אחותי הגדולה. הייתי יוצאת מהכיתה כי לא עניין אותי, והוא העלים עין.

חגי תשרי

שם הדובר/ת: 
רבקה בן דוד (סבג)
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
מורה
גיל בעת התיעוד: 
78
שנת עלייה לארץ: 
1951
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: , הושענא רבה
תיעוד: 
יעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2020
תִרגום: 
אודט סופרי

תרגום: 

את הסוכה היו בונים בגינה פנימית – מעין פטיו של הבית. את כל הקירות בנו מקנים, ומעל שמו לוח עץ מסביב. את הקנים הללו היו קושרים אחד לשני, אחד לשני עד שבנו 3 קירות. את הדלת היו סוגרים בסדין. לאחר מכן שמו סדינים על כל הקירות, שטיחים על הרצפה, וקישטו את הכל במטפחות ראש רקומות. אני זוכרת שביום האחרון של החג, באו כל הילדים וכל הנכדים ונכנסו לסוכה. שמו במרכז קערת חרס בה לשו את הבצק "ספנה", ואבא היה מרים כל נכד בתורו ועושה איתו שבעה סיבובים מסביב לקערה הזאת, וכולנו אחריו. זה היה "ליל-תדוור", מעין הקפות.

בר מצווה

שם הדובר/ת: 
רבקה בן דוד (סבג)
משתתפים בשיחה: 
לורט אולנסקי (סבג)
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
מורה
גיל בעת התיעוד: 
78
שנת עלייה לארץ: 
1951
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
יעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2020
תִרגום: 
אודט סופרי

תרגום: 

אספר לך על בר המצווה של בן הדוד שלי. הייתי אז בת ארבע  והזמינו אותנו. בדרך כלל הילדים לא הוזמנו למסיבות, אלא אם כן זה היה מישהו קרוב. בבוקר כולם הלכו לבית הכנסת להנחת התפילין. בסיום התפילה כל באי בית הכנסת, המשפחה והחברים ליוו את חתן בר המצווה בתהלוכה עד לביתו. כל הדרך זרקו עליו סוכריות ומתוקים. המסיבה עצמה נערכה בביתו של הסבא שלנו. כל הדרך ליוו את חתן המצווה בצהלולים ושירים. בבית היה שולחן ערוך בכל טוב, עם עוגיות בכל הטעמים כמו שולחן המימונה.

החיים במרוקו והעלייה לארץ

שם הדובר/ת: 
לורט אולנסקי (סבג)
משתתפים בשיחה: 
מיכאל סבג (מייר מישל שגב) ורבקה בן דוד (סבג)
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
אחות
גיל בעת התיעוד: 
83
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
תיעוד: 
יעל וקסלר
תִרגום: 
אודט סופרי

תרגום: 

אמא שלי, במרוקו, הייתה עקרת בית. היא לא למדה, לא ידעה קרוא וכתוב, אבל הייתה לה חוכמת חיים ואינטליגנציה יותר מהרבה אנשים אחרים שלמדו. הנושא הזה כל כך חרה לה, שהיה לה מאוד חשוב שהילדים ילמדו. היא לא הרשתה לנו להיעדר מבית הספר אף לא ליום אחד. היא רצתה שאנחנו נקבל את מה שנמנע ממנה. לאבא הייתה חנות בדים. הוא פרנס את המשפחה בכבוד. לא היינו עשירים, אבל לא חסר היה לנו כלום. מעמד בינוני. הילדים בבית הספר, אמא בבית ואבא היה יוצא כל יום לחנות שלו. אחותי שגדולה ממני הייתה תופרת; שתי האחיות הגדולות ממני היו תופרות. בגלל זה היא לא הסכימה לעזור בעבודות הבית, לכן אני הייתי זאת שעזרה לאמא בבית. במרוקו כמו מישל, למדתי בבי"ס 'אליאנס', כשגמרתי את בית הספר היסודי עלינו ארצה. הייתי אז בת 14. בבית הספר אליאנס, למדנו דקדוק, שפה ואת כל המקצועות שלומדים בתוכנית הלימודים הצרפתית כמו באלג'יריה ובטוניס.

עלינו לארץ, בנוסף לשלושתם (אמא , אבא וסבתא), עלינו גם אסתר, רבקה, אני וחסיבה, אחותי שגדולה ממנו (ממישל). הוא לא בא איתנו, אלא הרבה אחרינו. הגעתי למושב עם המשפחה, ובזמנו לא היה בית ספר לילדים בגילי, לכן הלכתי לעבוד על מנת לעזור בפרנסת המשפחה. במושב עוד לא הייתה עבודה, אז עבדתי בחקלאות, במשתלה. שם היינו עושים הרכבות לעצים ונותנים אותם למושבים כדי לשתול. כאשר נסגרה המשתלה, הלכתי לעבוד בקיבוץ 'בארות יצחק'. עבדתי שם בגיהוץ במחסן הבגדים של הקיבוץ.

התחלתי לעבוד בתור מנקה בבית חולים. הייתי נכנסת ומנקה את החדר. תוך כדי עבודה הייתי שרה לי שירים בצרפתית. יום אחד נכנסה אחראית חדר הניתוח ואמרה לי : "אני כל יום באה לכאן ושומעת את השירה שלך. תגידי, למה את עושה עבודה כזאת? " עניתי, שאין לי עבודה אחרת, ואני חייבת לעזור בפרנסת הבית. היא אמרה לי: "אני לא מסכימה, אני אקח אותך לבית ספר לאחיות, ותתחילי ללמוד שם. היום משלמים לאחיות מלגה כדי ללמוד. את הכסף הזה שתקבלי תתני למשפחה שלך, ואת תלמדי". באתי הביתה וסיפרתי לאמא על ההצעה, ותהיתי איתה מי יעזור להם. אבל אמא היתה מאוד נחושה: "את תלכי ללמוד, אנחנו נסתדר". כשסיימתי הציעו לי להיות מיילדת. שלחו אותי להשתלמות בבית חולים בכפר סבא. שם הכרתי אחת החולות, שהיום היא גיסתי. היא הכירה לי את אחיה, איתו התחתנתי והלכנו לגור בבני ברק. התחלתי לעבוד בבית החולים 'בילינסון'.

פסח

שם הדובר/ת: 
מיכאל שגב (מייר מישל סבג)
משתתפים בשיחה: 
לורט אולנסקי (סבג)
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
משרד החינוך
גיל בעת התיעוד: 
86
שנת עלייה לארץ: 
1956
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
יעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2020
תִרגום: 
אודט סופרי

תרגום: 

אחרי פורים, מחכים לפסח. לפני פסח הופכים את כל הבית. מוציאים החוצה את כל תכולת הבית, ומנקים כל פריט במים רותחים, ורק אז מחזירים הביתה. בחדר זה שהוכשר, אסור היה יותר להיכנס. כל שבוע חדר אחר היה מוכשר ונאסרה הכניסה אליו. ביום שלפני פסח, היינו כבר אוכלים מחוץ לבית על ארגז נחושת, ישובים על שרפרף או בעמידה. בפסח היו מסיידים את כל קירות  הבית, ועל הרצפה היו מורחים סיד " אנ- נזרה". לוקחים "טוקון" שאיתו היו מורחים את כל הרצפה בסיד, מניחים להתייבש שעה שעתיים, ואח"כ משפשפים עם ליפה. המרצפות אחרי הטיפול הזה הן הבריקו כמו חדשות.

ערב החג, היו לוקחים חתיכות לחם, שמים בתוך נייר ושמים בכל פינות הבית. אבא, היה חוזר אחרי תפילת ערבית הביתה, מדליק נר, ועם ספר ברכות ביד מחפש את החמץ כדי להוציאו מן הבית, שלא יהיה חמץ בבית. ואנחנו, כל הילדים עם אמא , ואמא ללה ,הסבתא, היינו אחריו מפינה לפינה, כאילו מצא את החמץ לבדו. משאירים את זה עד למחרת, ואז היינו יוצאים מחוץ לבית, מדליקים תנור פחמים, מביאים את פיסות הלחם ושורפים אותם בתנור. אבא בירך את ברכת "ביעור חמץ", ואנחנו היינו שרים: " חמץ כסיר ובאבא עסיר" (חמץ כשר ואבא עשיר). אח"כ אסור היה לאכול מצה באותו יום. אבא היה צם כל אותו היום. היו גם מכינים עוגיות מיוחדות עם מיץ תפוזים : "ראאה דל מה דלתין" מאחר שהיה חייב להיות כשר, ומים גורמים להתפחה של הבצק, השתמשו במיץ תפוזים במקום.

פורים

שם הדובר/ת: 
מיכאל שגב (מייר מישל סבג)
משתתפים בשיחה: 
לורט אולנסקי (סבג)
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
משרד החינוך
גיל בעת התיעוד: 
86
שנת עלייה לארץ: 
1956
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
יעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2020
תִרגום: 
אודט סופרי

תרגום: 

בפורים היינו מקבלים כסף (דמי פורים), אבא היה נותן לנו כסף. אבל לפני פורים היינו צמים "תענית אסתר". לסיום הצום היו מכינים עוגה מיוחדת לפורים שנקראת: "שבקיה". אותה הכינו רק לפורים.

בליל פורים  הלכנו לבית הכנסת לקריאת המגילה, מגילת אסתר. כששליח הציבור היה אומר "המן" היינו מכים בשולחן: "ארור המן, ארור המן". צד אחד של השולחן היה "המן" והצד השני היה "מרדכי". את המן היינו מכים, ואת מרדכי מנשקים. אנחנו הילדים הכנו רעשן, והכנו גם קפצונים. ביום החג, היינו הולכים שוב לבית הכנסת ואח"כ היינו מקבלים כסף "דמי פורים". למה קיבלנו כסף? כי המצווה הייתה לתת צדקה לעניים. ולמה שרק העניים יקבלו ? גם אנחנו רצינו. המשחק של פורים היה משחק קלפים בספניולית, שזה קלפים ספרדיים. אלו היו משחקי פורים.

לכל חג היה מאכל מיוחד. בשבועות היו עושים ברקוקס. זה קוסקוס עם גרגרים גדולים יותר. זה בושל בחלב, סוכר וחמאה.

חינוך, עליה והחלפת שמותיי

שם הדובר/ת: 
מיכאל שגב (מייר מישל סבג)
משתתפים בשיחה: 
לורט אולנסקי (סבג)
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
משרד החינוך
גיל בעת התיעוד: 
86
שנת עלייה לארץ: 
1956
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
יעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2020
תִרגום: 
אודט סופרי

תרגום: 

נולדתי במכנס, ובברית קראו לי: מאיר, אבל במרוקו לא ביטאו מאיר, אמרו מייר. אח"כ נתנו לי שם צרפתי: מישל. כשהלכתי לתלמוד תורה, הייתי בן 4. למדתי שם 4 שנים. כשהייתי בן 8, הלכתי לבי"ס צרפתי. אני זוכר באותו יום שבא מנהל תלמוד תודה, הצביע על תלמידים: אתה, אתה ואתה הולכים לבית ספר. סיימתם תלמוד תודה, עכשיו תלכו לבי"ס צרפתי "אליאנס". שם למדנו רק בצרפתית. בנוסף, פעם בשבוע היה מגיע רב, ומלמד אותנו עברית.

כשעליתי לארץ, המשפחה שלי כבר הייתה כאן, ואני עליתי אחרי כולם. הייתי בפריס, והייתי מגיע פעם פעמיים לבקר. עבדתי בפריס כמדריך בעליית הנוער. טיפלנו בילדים שהיו מעלים אח"כ לישראל. את העלייה שלי עשיתי ב-1950 ובאתי למושב. כשירדתי מהאונייה, פקיד הסוכנות כתב לי בדרכון: שם: מיכאל סבג. שמי בדרכון היה מישל סבג, הוא החליף לי את זה למיכאל.

למדתי 3 שנים בסמינר למורים, ואח"כ עבדתי 3 שנים בקריית שמונה כמורה. חסכתי כך כסף ללימודים באוניברסיטה. לפני האוניברסיטה הלכתי למשרד הפנים ושיניתי את שמי ל: "מיכאל מאיר שגב"- במקום סבג החלפתי לשגב. למדתי באוניברסיטה 3 שנים, ואחר כך עבדתי שנתיים במשרד החינוך.

מנהגי החתונה ושירי חתונה

שם הדובר/ת: 
פרלה ממן (סבג)
משתתפים בשיחה: 
אודט סופרי
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
מטפלת ומורה
גיל בעת התיעוד: 
94
שנת עלייה לארץ: 
1966
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
תיעוד: 
יעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2020
תִרגום: 
אודט סופרי

תרגום: 

יש לי בת ושמה ליזט. היא הכירה את בעלה דרך חברים. ברגע בהחליטו להתחתן, התחלתי אני להכין את הנדוניה. הנדוניה אצלנו, זה הלבוש, הבגדים, מצעים שהייתי צריכה לרקום ביד, וכל חפצי הבית. את כל הנדוניה הזאת, היינו מציגים בבית בערב שנקרא: "אס- סורא". תולים את כל הנדוניה הזאת על הקירות, על שולחנות, וכו'', וכל השכנים נכנסים ורואים. זה היה טקס " אמן סורא". בערב אוספים את כל הנדוניה הזאת, ושולחים אותה עם הכלה לבית החתן. הכלה עצמה מרגע זה, הולכת לבית החתן, ונשארת שם. היא באה פעמיים בשבוע לבית הוריה, בימי שני ובימי חמישי כדי לבלות עם משפחתה. יום לפני החתונה היה ערב שנקרא " תסייר", ערב אירוח מפואר לכל המוזמנים, ורק למחרת בערב הייתה החתונה עצמה: "לילת אר-רוחן", שמלה לבנה והכל.

הבדלים בין הקהילות היהודיות במרוקו

שם הדובר/ת: 
סימי אמזלג
משתתפים בשיחה: 
רחל ללוש
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
תופרת
גיל בעת התיעוד: 
85
שנת עלייה לארץ: 
1963
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
תיעוד: 
יעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2020

פתגם על רצון טוב שמסתיים באסון

שם הדובר/ת: 
סימי אמזלג
משתתפים בשיחה: 
רחל ללוש
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
תופרת
גיל בעת התיעוד: 
85
שנת עלייה לארץ: 
1963
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
יעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2020