פנינה: השאירו אותי בגן הילדים, בשביל להחזיק אותי. שחקנו, אני זוכרת  שהלבישו אותנו בסינרים שלא נתלכלך מצבעי הגואש. כשאני רואה פרחים אני נזכרת בסינר.

ישנו באוהל שנה, כמה חודשים,

נ: בגן, הבנתם מה שהגננת דיברה, איך דיברתם?

פנינה: כן היא לימדה אותנו, אמרה לנו אומרים כך או אחרת. ואנחנו למדנו לאט לאט.

נעמה: בת כמה היית?

פנינה: ארבע-חמש. 

נעמה: ומה עשית אח"כ?

פנינה: מראש העין לקחו אותנו לדיר אבאן ב', כפר ערבי נטוש בבית שמש. בית שמש לא היתה גדולה, כפר.

נעמה: מה זה 'דיר אבאן', של ערבים? כי השם הוא ערבי.

פנינה: היה דיר אבאן ב' ודיר אבאן א' שבו גרו מרוקאים שכיום במחסיה. ודיר אבאן ג' גם בו גרו תימנים, היום זה זנוח.

נעמה: מי גר בדיר אבאן, ערבים?

פנינה: לא היה שם כלום. שמו שם צריפים, פחונים, בראש העין היו אוהלים ובדיר אבאן צריפי פח. הגשם היה מטפטף.טיף טיף.

ישראל: נותר רק שירקדו.

פנינה: בהיותי ילדה קטנה שמחתי לשמוע את הקולות הללו. הורי אהבו אותי, היה לי טוב, הייתי ילדה שקטה, ומה שאמרו לי עשיתי. טרקטורים עם פלטפורמה הורידו את הפחונים לישעי, אני זוכרת שכל ישעי היתה אדמה בלבד ללא צמח או דרך. רק צינורות מים היו במקום.

אני זוכרת שישראל, אחי הגדול, שיהיה בריא, נתנו לו רובה כדי לשמור. כי היו מסתננים,  פדאיון, הוא שמר עלינו לבד, ואנחנו ישנו. למחרת הורידו את כל הצריפים של שאר המשפחות.

אני זוכרת כשהייתי בת ארבע שנים, סבתא שלי, נעמה, אמא של אבי, לקחה אותנו למקום שנקרא מחראם, לשחק, לשמור עלינו. אמי קדרה כלי חרס, צלחות, קעריות, קערה גדולה, סחון, כדים למים ודאווח, כד גדול מאוד שהיה בבית, שאליו שפכו מים מהכדים הקטנים. בכדים אלו, שהונחו על הראש, הביאו מים מהמעין ושפכו לכד הגדול שנקרא דאווח. 

כשהייתי קטנה, אחותי לולואה וסלם, אבשלום - אמי הלכה להביא חט'ב, זרדים,

נעמה: מי הביא את החט'ב?

פנינה: אח שלי ישראל, אח שלי שלום, ואחותי לולואה.

נעמה: כמה ילדים הייתם בבית.

פנינה: כשעלינו לארץ היינו שישה, שלוש בנות ושלושה בנים.

נעמה: לאן הגעתם כשעליתם?

ישראל: לראש העין.

פנינה: שקט!.

נעמה: איפה שמו אתכם?

פנינה: אני זוכרת בראש העין. אני לא זוכרת בדיוק. אני זוכרת שהגענו לאוהלים.

נעמה: התיישבתם על פי המחוזות שהגעתם מתימן?

פנינה: לא. אבא שלי עזר לכולם, ומה שאמר כולם אחריו. אלו שהיו עם אבא שלי ירדנו למושב ביחד. אחרי כמה שנים הגיעו 'החדשים'.

נעמה: מאיפה באו?

פנינה: מהבקעה. אני לא זוכרת בדיוק. והמושב גדל וגדל.

נעמה: מה היה התפקיד של אביך?

פנינה: אבי, בן של שלמה בשארי, הגיעו מצנעא, כאשר לא ידעו מה לעשות מבחינה הלכתית שאלו את אבי. אמרו, נלך לרב מורי משה בשארי, שהיה במקום שנקרא חדא ונשאל אותו. כך בתימן. כשהגענו למטה יהודה שאל הרב של מטה יהודה את אבי שאלות הלכתיות, אמר לאבי שהוא חכם וידען. אמר לו מעכשיו אתה רב בישראל. אח"כ שימש אבי רב מושב ישעי. מולנו היה קיבוץ צרעה, לא היה להם רב, הם היו מגיעים לאבי, כך אני זוכרת, שאבי קידש אותם במרפסת שלנו, ולאחר מכן הלכו. בהמשך קידש זוגות בצרעה. עשה בריתות בצרעה ובכל הסביבה.