JG = יוונית יהודית

שי מצא: דמי-פורים (purimyátika^JG, יוונית-יהודית).

אסתר מצא: כן.

שי מצא: ומה, כל פורים שהיית מכינה את המה-שמו, את השיניים

אסתר מצא: אה, אני כשהייתי מכינה את ה- אה, את שיני המן (ta δóndia t'amán).

שי מצא: כן. מה זה?

אסתר מצא: שיני המן. כאן בישראל מכינים אוזני המן, אנחנו מכינים שיני המן, שזה עם ביצים, ביצים, קמח. קודם אני מכינה סירופ ממעט סוכר, שתי כוסות סוכר, כוס מים ומעט- מעט דבש. אני מרתיחה את זה על האש, ואחר כך אני מכינה את ה- מכינה את ה- את ה'פילו', איך קוראים לזה, את הבצק, ואני עושה אותם ככה ככה (רצועות בידיים) ואני חותכת אותם [לחתיכות] קטנות קטנטנות, ככה, בגודל כזה, ואני משליכה אותם לשמן החם, ולאחר מכן אני שמה אותם בדבש שכבר הכנתי, ואני שמה אותם בקערת הגשה יפה, ומעל אני שמה גם אגוזים ושקדים שבורים, ואנחנו אוכלים את זה בפורים (^JGpurím, יוונית-יהודית). וגם הלביבות.

שי מצא: אה, לביבות בחנוכה.

אסתר מצא: כן.

שי מצא: קינמון.

אסתר מצא: ציפורן [מתקנת] קינמון, קינמון.

שי מצא: אילו עוד מתוקים?

אסתר מצא: אה, בקלווה (baklavá) גַלַטוֹבּוּריקוֹ (γalatobúriko). מה עוד נהגנו להכין?

שי מצא: מזה, מֵחבוש.

אסתר מצא: חבוש, אוו, חבוש, תפוז, מה לא הייתי מכינה.

שי מצא: חצילים.

אסתר מצא. חצילים.

שי מצא: אבטיח.

אסתר מצא: אבטיח [צוחקת].

שי מצא: [עברית]

אסתר מצא: מרובעים. לומר זאת גם ביוונית? הייתי חותכת אותם למרובעים, קודם ישר ואז אחד אחד למרובעים מרובעים, הייתי שמה את זה בתנור, קודם עם מעט נייר אפייה כדי שזה לא יישרף לי, ובסוף הייתי מוציאה את נייר האפייה , והבקלווה הייתה מוכנה כמו שצריך בצבע שהיה צריך. הייתי מוציאה אותה מהתנור והייתי שופכת עליה את הסירופ שכבר היה לי מוכן, והייתי משאירה אותה להתקרר יומיים לפני החג, כדי שהיא תתקרר ותספוג את כל הסירופ פנימה. ולאחר מכן הייתי נותנת את זה. היינו מכינים את זה בחגים רבים, גם בראש השנה (rososaná^JG, יוונית-יהודית) וגם בחגים אחרים שהיו לנו, או כשהיה לי, כשהילדים שלי עשו ברית מילה^JG? (יוונית-יהודית?) לילדים שלהם וכשאני עשיתי את ברית המילה של הילדים שלי. ונהגתי להכין עוד משהו מתוק שנקרא מיגדאלאטו (miγδaláto) [עברית] מים וסוכר, וכשזה היה מתחיל לבעבע ככה הסירופ, הייתי זורקת את השקדים הטחונים ועד שזה היה עושה ככה. כן, כן, וכשזה היה מתיז זה היה מוכן. והיה צורך שמהר מהר תהיינה לי קעריות קטנות, כדי שאשים בכל קערית את המיגדאלאטו שלי. והייתי מניחה אותו שיתקרר, אסור היה לי להזיז אותו משום שהוא היה מתקלקל. וזה היה סוג אחר של משהו מתוק שנהגתי להכין. חוץ מזה הייתי מכינה גַלַטוֹבּוּריקוֹ, סוג אחר של משהו מתוק, טוב מאוד מאוד, שאותו אני אוהבת מאוד. זה עם עלי בקלווה, הייתי מניחה עלה למטה ובאמצע הייתי מכינה בלילה של, איך קוראים לסולת? איך קוראים לסולת? והייתי מכינה את זה עם חלב, כמו שאמרנו, עם חלב, זה מאכל, זה משהו מתוק עשוי עם חלב. הבלילה של הסולת הייתה יוצאת, והייתי שופכת אותה לתוך התבנית שהיה לי מוכן [בה] העלה, וגם ארבע ביצים בתוך הבלילה, ואחר כך הייתי שופכת את הבלילה פנימה, ואחר כך הייתי מניחה עלים אחרים למעלה והייתי מכסה את זה ומניחה את זה באש, בתנור, וזה היה הופך למשהו מתוק מאוד טוב. ושוב היה לי סירופ עם סוכר ומים, ותמיד גם מעט דבש, כי זה לא נהיה אחר כך, זה לא, הסוכר לא נהיה אחר כך, הוא לא מתקלקל, הדבש מחזיק את זה, הופך את זה לטוב יותר. ואנחנו שופכים מלמעלה, כשזה חם. תמיד כשזה חם אנו שופכים את הסירופ שלו, וזה דבר מתוק טעים ביותר, טעים ביותר.

זה היה נעשה מסביב סביב עם העלה [דף הבצק] ככה, מלמעלה, ולמטה, ומהצד ואחר כך מלמעלה. הייתה לי שכנה אחת, קראו לה אסטרו (Ástro, בישראל נקראה כוכבה) בבית שלנו שם, והלכתי להכין לה את הגַלַטוֹבּוּריקוֹ, כי היא לא ידעה להכין את זה, והכנתי לה את זה על התבנית. אבל אני הייתי מכינה את זה תמיד בתבניות-צורה, שתי תבניות-צורה הייתי מכינה, שתיים, כדי שיספיק לנו, כי אהבנו את זה, ואני במיוחד אהבתי את זה. כן, הייתי הולכת [מתקנת] כשהיינו ביוון למדתי אנגלית אצל מורה אחת, והמורה הזאת לאחר מכן [מתקנת] שתי חברות היינו הולכות ביחד אל אותה המורה, וכשהיינו מסיימות את הלימוד היינו הולכות לקונדיטוריה אחת, והיינו אוכלות גַלַטוֹבּוּריקוֹ שהיה מעולה, טעים ביותר.

כאן אנחנו שמים משהו בראש השנה (^JGrososaná, יוונית-יהודית)?

שי מצא: [עברית]

אסתר מצא: אה, לא אמרנו על התמרים, שהייתי מכינה את החרוסת. כאן היא הכינה את זה עכשיו עם תמרים, אבל אני הייתי מכינה אותה עם צימוקים שאין להם גרעינים בתוכם.

JG = יוונית יהודית

שי מצא: את ה-אִירתַמַאן [^JGírtaman, התחלה של שיר פורים יהודי[, איך? ומה?

אסתר מצא: מה היו עושים? נתנו להם גם כסף.

שי מצא: איך קוראים לכסף [שנותנים כמתנת חג]?

אסתר מצא: אבא שלי נהג לתת לי כסף כדי שיהיה לי בשביל זה וגם שיהיה לי בכל שבוע, הוא היה נותן לי כסף, כדי שיהיה לי בתיק שלי כסף.

שי מצא: 'לֶפֿקָרָה'? איך קראו לזה? 'לֶפֿקָרָה'?

אסתר מצא: למי?

שי מצא: 'לֶפֿקָרי'?

אסתר מצא: 'לֶפֿקָרי'? מה זה 'לֶפֿקָרי'?

שי מצא: מה זה 'לֶפֿקָרי'? את לא זוכרת את זה?

אסתר מצא: לא.

שי מצא: איך קוראים לכסף?

אסתר מצא: איך היו קוראים לזה ביוונית? איך היו קוראים לזה? אני לא זוכרת.

שי מצא: ומבית לבית?

אסתר מצא: כן, היו הולכים. היו הולכים מבית לבית והיו נותנים להם גם סוכריות, גם דברים מתוקים, גם כסף, ומה שהיה לכל אחד. "אסתר המשובחת, עשרה ימים-

שי מצא: אה, כן, כן, תגידי את זה.

אסתר מצא: "אסתר המשובחת, שלושה ימים שהיא צמה, מה יש לך אסתר שלי שאינך אוכלת, ואת ככה עצובה?"[1]

שי מצא: [עברית]

אסתר מצא: "אסתר המשובחת".

שי מצא: בפורים, בפורים.

אסתר מצא: בפורים מה היינו עושים?

שי מצא: הייתם לוקחים את ה-, כסף?

אסתר מצא: מה היינו לוקחים?

שי מצא: כסף, כסף.

אסתר מצא: כן.

שי מצא: איך קוראים לזה?

אסתר מצא: איך קוראים לזה? תזכיר לי.

שי מצא: ^JGפּוּרימְיָאטִיקָה? [דמי פורים, יוונית-יהודית]

אסתר מצא: ^JGה'פּוּרימְיָאטִיקָה'? אה, כן. כן, אבא שלי היה נותן לי ^JGפּוּרימְיָאטִיקָה לפורים.

JH = יוונית יהודית, MH = עברית מודרנית

אסתר מצא: היינו מקיימים את ראש השנה (^JGrososaná, יוונית-יהודית), כמו שעושים גם כאן. יומיים אבל. יומיים ראש השנה, גם כאן זה יומיים. היינו מקיימים גם את כיפור (kipúr^JG, יוונית-יהודית) שהסבא-, היו לנו תרנגולות, והוא היה שוחט תרנגולת אחת כדי שנאכל בכיפור בערב כשמסתיים-, וגם בכיפור ביום, אני לא יודעת מה היינו אוכלים, כלומר בערב כיפור, בערב של כיפור, היינו אוכלים מאכלים, אימא שלי הייתה טבחית טובה מאוד, היא הייתה מבשלת טוב מאוד. ואבא שלי היה חותך תרנגולת אחת כדי שנאכל עם מרק ואת העוף, כדי שנסיים גם עם במיה ועם דברים שונים, לאחר שהסתיים כיפור.

אנחנו יכולים לומר לפני כיפור.

שי מצא: [עברית] תגידי משהו: "מערב כיפור^JG [יוונית-יהודית] ועכשיו אנחנו מתחילים לצום [מילולית: תופשים תענית, יוונית-יהודית].

אסתר מצא: אנחנו מתחילים את התענית (taníθ),[1]

שי מצא: "ואנחנו לא אוכלים"

אסתר מצא: ואנחנו לא אוכלים כלום. לא, לא היינו אוכלים דבר. וגם לפורים, שסבתא שלי הייתה אומרת לי: "את צריכה לעשות תענית^JG (יוונית-יהודית), קוראים לך אסתר, את צריכה לעשות תענית (יוונית-יהודית)", taníθ, לא tanít, taníθ.

זה כמו תשעה באב (tisabiʾáf^JG, יוונית-יהודית), כמו הפרצוף של-, כן, "הוא כמו תשעה באב" [עברית], "הוא כמו תשעה באב [tisabiáv], הוא דומה לתשעה באב".

שי מצא: taníθ.

אסתר מצא: ^JGתענית אסתר^JG [יוונית-יהודית].

שי מצא: לא, ^JGבתשעה באב^JG [יוונית-יהודית].

אסתר מצא: אה, את כל התעניות^JG [נאמר ביחיד, taníθ] היה מקיים הדוד שלי. אבל גם אותי הועידו הרבה פעמים לעשות תענית^JG [יוונית-יהודית]. תענית^JG.

שי מצא: אבל הוא היה קורא, היה לו משהו לקרוא במיוחד עבור ה-

אסתר מצא: יכול להיות, אבל לא אמרנו על חנוכה^MH.

שי מצא: אה, כן, כן, כן.

אסתר מצא: בשביל חנוכה^MH הייתה לנו חנוכייה^MH

שי מצא: לא חנוכייה, איך אמרו? חנוכריה^JG (xanukaría)

אסתר מצא: חנוכריה^JG (xanukaría) משמן, שהיינו שמים שמן, לא עם נרות קטנים כמו שאנחנו שמים עכשיו. היינו שמים שמן, וסבתא שלי, שהכינה פתיל ככה, ארוך, והיא הייתה חותכת אותו, והיינו שמים אותם, וכל ערב היה בא דוד שלי אליַס, או אבא שלי, שהיה סוגר את החנות, והיינו מדליקים את נרות החנוכה (xanukária^JG).[2]

JG = יוונית יהודית

שי מצא: עכשיו, חמישה ימים לאחר כיפור^JG מה יש?

אסתר מצא: סוכות^JG (sukóθ), סוכות^JG [מדגישה את הגיית ה-θ בסוף המילה]. כן, היו קוראים לזה sukóθ^JG. גם שם היינו הולכים לבית הכנסת (sinaγoí^JG), ודוד שלי היה לוקח אותי, הוא תמיד היה לוקח אותי, והיינו הולכים לכל בית שהיה יכול לארח אותנו, לתת לנו לישון ולאכול אצלם. ובערב של סוכות^JG, וגם בסוכות^JG היו עושים, משמרה (mismará^JG). היו אוכלים ושותים, יושבים, וקוראים, והיינו עושים הרבה דברים.

בשבועות (savuóθ^JG)? מה היינו עושים? שוב היינו הולכים לבית הכנסת (sinaγói) והיינו מקיימים משמרה (mismará^JG), ונהגו לאכול ולשבת ולקרוא, והיו מספרים כל מיני דברים כדי לצחוק מעט, שיעבור להם הזמן בערבים, הם נהגו להישאר כל הלילה.

שי מצא: מי היה שם? את עם הדוד שלך

אסתר מצא: אני עם הדוד שלי, שולמית (Sulamíθ^JG, לימים גיסתה של הדוברת), אחותו של אבא עם בעלה, היו יהודים (evréi) אחרים, שאיני זוכרת את שמותיהם, שנשארו בפּטרה ושהגרמנים לא לקחו, היו- היו רבּים, ממשפחת בֶ̅לֶלִי (Veleléi) היו. שם, שהלכתי וישבתי ליד- אצל בני משפחת בללי, אצל האימא של בֶּרטוֹ בֶלֶלִי. כן, ושהינו שם, וישנּו שם.

שי מצא: ומה אימך הייתה מכינה?

אסתר מצא: אה, אימא שלי הייתה מכינה דברים יפים, היא נהגה להכין עם בצק עם הרבה ביצים, והיא הייתה מכינה את היד של ^JGמשה רבנו^JG, היא נהגה להכין את עשרת הדיברות, היא הייתה מכינה-  מה היא עוד הייתה מכינה? עם טבעת על היד של ^JGמשה רבנו^JG, כן. היא נהגה להכין ככה [מאפים] עגולים עגולים, קוראים לזה 'סימיטיה' (simítia) ביוונית, 'סימיטיה', דברים יפים מאוד. היא ידעה דברים רבים. וגם את הסולם (skála) שבו עלה ^JGמשה רבנו^JG, כדי שהוא ייתן לו את עשרת הדיברות, אלוהים (θeós). ומה עוד היא הייתה מכינה? היא הייתה מכינה הרבה דברים.

שי מצא: [עברית]

אסתר מצא: ומלמעלה היא הייתה שמה ביצים ושומשום, וגם בלי שומשום, משתנה.

שי מצא: וגם צימוקים בפנים?

אסתר מצא: לא, לא. היא נהגה להכין ריזוֹגאלו (rizóγalo, ρυζόγαλο פודינג אורז) אימא שלי, היא נהגה להכין ריזוֹגאלו.

JG = יוונית יהודית

שפת סתרים ובית הכנסת

שי מצא: עכשיו, לנוצרים איך הייתם קוראים? "נוצרי" או שהיו לכם מילים אחרות?

אסתר מצא: נוצרים (xristianí), איך היינו קוראים להם? אני לא מכירה מילה אחרת. נוצרים. שהדוד שלי היה אומר "בקוצר ימים"^JG? [צוחקת]

שי מצא: "בקוצר ימים". לא, אבל עבור הנוצרים – גויים?

אסתר מצא: גויים? יכול להיות שהיו אמרים "גויים"^JG. o goys^JG.

שי מצא: ו"יוון", "יוונה"?

אסתר מצא: yavaná^JG. לאישה אמרו yavaná^JG, ולגבר – yaván^JG. כן, אנחנו, היהודים.

שי מצא: תגיד את זה באיזה- בכמה מילים, "ההוא לקח איזו-

אסתר מצא: "התחתן עם yavaná^JG"?

שי מצא: כן, כן.

אסתר מצא: [צוחקת] אבל אף אחד מאצלנו לא התחתן (עם נוצרייה). לא.

שי מצא: אילו עוד- לכנסייה איך הייתם-

אסתר מצא: בבית הכנסת? היינו הולכים לבית הכנסת.

שי מצא: אה, בית הכנסת, כן. איפה היה בית הכנסת?

אסתר מצא: בפַּטרָה.

שי מצא: כן, אבל בבית.

אסתר מצא: לא, לא, היה בית כנסת יפה. היו שתי קומות – בקומה העליונה היה בית הכנסת ולמטה התגורר החכם (́^JGxaxam) עם משפחתו, עם ילדיו, עם אשתו. בפַּטרָה. לא היה לנו- יש גם באתונה שני בתי כנסת (sinaγóia). פעם הלכנו גם לאתונה, כשהיה לנו חג.

שי מצא: ונשים וגברים בבית הכנסת?

אסתר מצא: אה, לא, הנשים- הגברים היו בנפרד, והייתה איזו מחיצה ומעל למחיצה עשו ככה (מדגימה צורת שבכה) עם קני סוף כדי שלא יראו את הנשים, אסור היה שהגברים יראו את הנשים. לא הגברים את הנשים ולא הנשים את הגברים. ואני לא יודעת אם (הנשים) היו קוראות, אם הן ידעו לקרוא, הנשים, בכלל. איני יודעת.

שי מצא: דוד שלך איך היה אומר "ההוא"

אסתר מצא: "שאחרבן לך את אבא שלך ואת אימא שלך"?

שי מצא: לא, "הזה".

אסתר מצא: אה, o tzes^JG. כן, o tzes^JG.

שי מצא: כן, "בא הזה".

אסתר מצא: מה בא?

שי מצא: "תראה את הזה".

אסתר מצא: אה, שתראה את tze^JG. "ההוא הגיע עכשיו".

שי מצא: על הצלב, למשל.

אסתר מצא: הצלב? מה עשו?

שי מצא: טמא?

אסתר מצא: tamé^JG, כן.

שי מצא: מה זה "הטמא"?

אסתר מצא: הצלב. o tamé^JG.

JG = יוונית יהודית; MH = עברית מודרנית

שי מצא: שבת, איך הייתם קוראים לה?

אסתר מצא: סאבֿאטו (sávato). כן, ב-סאבאטו, שאנחנו קוראים לזה "שבת" כאן, לא היינו מדליקים אש, כי זה היה שבת, ואסור היה להדליק אש. והיו באות היווניות (^JGyavanót) והיו מדליקות לנו את הקמין שבו הייתה לנו אש, עם פחמים תמיד היינו מדליקים אש. ואימא שלי הייתה מכינה את האוכל עוד לפני שבת. והיה לנו משהו כזה עם קרח, איך קראו לזה? פריג'ידר^MH, לא פריג'ידר^MH

שי מצא: כמו מקרר?

אסתר מצא: מה? מקרר, מקרר קטן, שבו היינו שמים קרח. היה עובר זה שמוכר את הקרח, והיינו שמים בפנים ושם שמו גם את האוכל כדי שלא יתקלקל. והייתה לנו גם רשת ככה למעלה, וגם שם היו שמים אוכל, והייתה נושבת רוח מסביב-סביב, היו לה חוטי תיל כדי שלא ייכנסו זבובים, וגם שם היינו שמים את האוכל כדי שלא-

שי מצא: יתקלקל.

אסתר מצא: כן, אבל במטבח היו כל אלה.

שי מצא: דוד שלך?

אסתר מצא: דוד שלי אֶליָה (elíya, אליהו). התגוררנו ביחד – דוד שלי, אֶליָה, דודה שלי פִֿירוֹ, היה לנו בית גדול, כמו שאמרתי לכם. והתגוררנו שתי משפחות גם עם סבתא (nóna, מאיטלקית) שלי, שקראו לה חַווּלָה^JG (=חוה, שמה המלא: חוה כהן, מהעיר פרווזה), האימא של אבא שלי. והוא (הדוד) נהג לעשות קידוש, והוא גם היה נוהג לקחת אותי, כמו שאמרתי לכם, לבית הכנסת שהיה בפַּטְרָה. לנו לא היה בית כנסת, היינו יהודים מעטים, מאוד מעטים, באֶיוֹן.

JG = יוונית יהודית; MH = עברית מודרנית

אסתר מצא: לומר אותו?

שי מצא: כן.

אסתר מצא: באנו, ומצאנו אתכם בטוב, עכשיו, ראש חודש^JG, המבורך, המפואר, חמישה עשר עד לפורים (purím^JG) ושלושים – עד לבצקים.¹

שי מצא: עכשיו -

אסתר מצא: (מדקלמת שוב את השיר, אך בהגייה נאמנה יותר להגייה המקורית).²

JG = יוונית יהודית; MH = עברית מודרנית

שי מצא: [עברית]

אסתר מצא: איך היו קוראים לו?

שי מצא: לא השם שלו.

אסתר מצא: o ravínos^JG , ravíno.

שי מצא: ומי היה האבא של דודה שלך?

אסתר מצא: לא, לא, הוא נפטר. הוא נפטר צעיר מאוד, בן 33.  O Yeδiδía o Koén^JG.

שי מצא: כן.

אסתר מצא: והאחרת היא אחותה, שנקראת אסימו (asímo). ואני הלכתי פעם אחת, לקחו אותי לפני כחודש, לראות את אסימו, שהיא בת 98 עכשיו. ובאה הבת שלה ולקחה אותי לבית שלהם. ושם היה גם חיים, בן הדוד שלי, שהיינו כולנו בני הדודים ביחד, ושם הם הראו לי תמונה אחת שבה נראה האבא של דודתי פירו (Fíro, אחותה של אסימו הנ"ל), אשר קראו לו ידידיה, וגם תֶ'יאוֹפֿילוֹ (Theófilo), כמו שאמר לכם גם שי. והוא היה רב (ravínos^JG) גדול, אבל הא נפטר מאוד מוקדם, הוא מת בן 33.

אסתר מצא: נאני-נאני (מילים להרדמת הילד) שהתינוק שלי יעשה לי (שרה את המילים). או-או-או (מילים להרדמת התינוק)

שי מצא: אבל משהו עם יותר-

אסתר מצא: או כאשר- מה עוד? כשאימא שלי נתנה לי מטפחת כדי שארקוד כדי שהיא תטגן לי את תפוחי האדמה. ואני שרתי: "אני מטגנת תפוחי אדמה במטבח, כדי שתאכל הבת שלי, שאותה אני אוהבת".

שי מצא: כן, היה לַקְיַא- לַקְיַא?

אסתר מצא: "לַקְיַא-לַקְיַא-לַקְיַא והמלונים, מה נאכל בערב? דבש ואגוזים, וצימוקים מתוקים" (מדגימה את נענוע התינוק) "לַקְיַא-לַקְיַא-לַקְיַא".

שי מצא: "מה נאכל בערב? דבש וקינמון-

אסתר מצא: "דבש ואגוזים".

שי מצא: "דבש וקינמון ו-"

אסתר מצא: "וילדה נהדרת". "לַקְיַא-לַקְיַא-לַקְיַא והמלונים, מה נאכל בערב? דבש ואגוזים, וצימוקים מתוקים".

שי מצא: והעכבר והחתול.

אסתר מצא: אה, זה. "יורד גשם, יורד גשם וגם יורד שלג, והכומר מתארס(?). איפה נשים את הכלה? מתחת למיטה. הולכים העכברון והחתול ואוכלים לה את שני שדיה" [צוחקת].

JG = יוונית יהודית; MH = עברית מודרנית

אסתר מצא: נולד הילד של דוד שלי אֶליה^JG (=אליהו), אבל באתונה, ושם עשו לו את הברית-מילה^MH, לא ראיתי (את הטקס). אבל כאשר הביאו אותו כעבור חודש, כשהוא היה- התגוררנו שאותו הבית, היה לנו בית גדול, והתגוררנו שתי משפחות – דוד שלי אליאס^JG עם דודה שלי פֿירוֹ^JG, והם הביאו את הילד, שקראו לו חיים^MH, קוראים לו חיים^MH, הוא בן דוד ראשון שלי, ואת ברית המילה[1] עשו באתונה. ואני, כאשר הביאו אותו, כשהוא היה בן חודש, ואני הייתי בת 10, היה נראה לי מוזר ילדון כל כך קטן, ותפשתי לו ביד כדי לראות, כדי לראות כמה קטנה היא [צוחקת].

כאשר ילדו הנשים אז, באֶיוֹן, נניח, היה בית חולים, אבל לא היה בית חולים ליולדות^MH, כדי ללדת. ונהגו ללדת בבית, הייתה באה המיילדת (mamí), והיא הייתה מיילדת אותן, את הנשים.

אה, כדי שלא יעשו לו עין הרע (na mí ton pyási to máti, מילולית: שלא תתפוש אותו העין), כן, שלא יעשו לו עין הרע, ככה היו אומרים זאת ביוונית.

שי מצא: כן, ומה היו שמים?

אסתר מצא: שמו, שמו שום אחד, כדי שלא- שעין הרע לא שולטת בו. כאשר היולדת הייתה נכנסת הביתה היו שמים לה חתיכת ברזל כדי שתדרוך, כדי שהיא תהיה חזקה כמו ברזל. אחר כך, כאשר היא הייתה באה אל הסבתא (nóna, מאיטלקית) היו עושים לט- אפילו אני הייתי עושה לילדים שלי ולנכדים שלי כאשר הביאו אותם אליי בפעם הראשונה אליי הביתה, נהגתי להכין להם צלחת אחת עם דברים שונים: שום, בורג כדי שהוא יהיה חזק כמו ברזל, הרבה סוכריות, הרבה דברים מתוקים, משהו מזהב כדי שהוא יהיה (כמו) זהב, צמר גפן כדי שהשיער שלו ילבין כמו צמר גפן, סוכר כדי שיהיה מתוק – גם סוכריות וגם סוכר, שיהיה מתוק כמו סוכר, אה, וגם איך-קוראים-לזה, שמדליקים אש – פחם, פחם, כדי שהוא יהיה- לשם מה היה הפחם?

שי מצא: איך היה נקרא הדבר הזה?

אסתר מצא: זה? קיבלנו את פני הילד. שיבוא.

שי מצא: כן, קבלת פנים (kálezma).

אסתר מצא: כן. עד עכשיו, גם סבתא סְתֶרוּלָה^JG, אימא של אבא, הייתה מניחה לי ברזל (בסף הדלת) כדי שאהיה חזקה כברזל.

שי מצא: עכשיו, כשהיו בוקעות השיניים?

אסתר מצא: השיניים, אה, כשלילדים היו בוקעות השיניים נהגנו להכין סְטָרי (stári, מילולית: חיטה), כדי שיהיו בריאים כמו החיטה וכדי שהפה שלהם יתמלא (בשיניים) כמו החיטה שמתמלאת.

שי מצא: איך היה הסְטָרי הזה? איך הייתם מכינים אותו?

אסתר מצא: אה, הייתי מרתיחה אותו (את גרעיני החיטה), ושמנו סוכר וקינמון והיינו אוכלים את זה. היינו נותנים לכל אדם שהיה בא כדי לומר לנו "שיהיה לכם בריא הילד" היינו נותנים לו צלחת והוא היה אוכל סְטרי עם מעט סוכר וקינמון בפנים.

שי מצא: גם הקאלֶזמָה וגם הסְטָרי היה גם לילדים וגם לבנות?

אסתר מצא: גם לבנות וגם לבנים. אה, לא אמרתי (שבקערת) הקאלזמה היו ביצים. לבנים היו שמים שלוש ביצים, ולבנות שמו ביצה אחת. למה? איני יודעת [צוחקת].